STEFAN
סטפאן היא יישוב עתיק, שנזכר בכרוניקה הווהלינית משנת 1292 כמבצר וכמקום מושבו של נסיך. היא הייתה רכוש הנסיכים אוסטרוגסקי ומהם עברה לרשותן של משפחות לובומירסקי ופוטוצקי ובמאה ה-18 הייתה בבעלות הרוזן וורצל. מבצרה היה מוקף חומות וסוללות ולידו היה מעגן על הנהר הורין, ששימש אחת מדרכי התחבורה. משנת 1499 נתן אלכסנדר היגיילוני זכות לקיום ירידים, ובכך הפכה סטפאן להיות יישוב עירוני. בשנת 1649 היכה כאן ההטמן הפולני צ'ארנצקי את צבאות הקוזאקים.
הידיעות הראשונות על יישוב יהודי בסטפאן הן משנת 1569, כנראה שישבו שם כבר קודם לכן. בשנת 1648, בתקופת גזרות ת"ח ות"ט, נמנו בסטפאן 52 בתים של יהודים. בשנת 1650 היו בה 25 בתים ובשנת 1653 – 25 בתים. יש לשער, שערב מלחמות הקוזאקים התגוררו בסטפאן 500 יהודים בערך. אז נפגעו מחצית מן הבתים ובשנת 1661 ישבו במקום רק 3 יהודים. אבל עד מהרה התאושש היישוב היהודי ובהתוועדות גליל ווהלין, שנערכה בהורוכוב בינואר 1700, הוטל על יהודי סטפאן מס גולגולת של 800 זהובים. סכום גבוה למדי המעיד שבעיירה היו לא מעט יהודים.
באמצע המאה ה-19 היו רוב תושבי סטפאן יהודים. רבים עסקו בסחר ובייצוא של תבואות. במחצית השנייה של אותה מאה עלה מספר הלא-יהודים. מסילות הברזל שנסללו במרחק מה מסטפאן לא תרמו להתפתחותה והעיירה קפאה על שמריה. היו בה שתי טחנות קמח, בית מבשל לבירה ומפעל לייצור נרות שעווה. בעיירה היו בית כנסת עתיק כנראה מהמאה ה 17, שנבנה בסגנון גותי, ושני בתי-תפילה נוספים.
מן המחצית השנייה של המאה ה 18 התפרסמה סטפאן ברבניה-אדמו"ריה: הראשון שנודע למרחקים היה המגיד ר' יוסף יואל (הלפרין), בנו של אב"ד לוצק וחברו של הבעש"ט, ר' אהרון שמואל (חתנו), שהיה מתלמידי הבעש"ט ועבר אח"כ לכהן באוסטראה, ר' דוד הלוי, שהתפרסם בכינוי המגיד מסטפאן, גם הוא היה מתלמידי הבעש"ט והמגיד ננז'יריץ' ועוד.
בשנת 1910 נרכשו רבות מאדמות הסביבה בידי האציל גולבסקי, זה העסיק יהודים בניהול אחוזותיו וגם החכיר קרקעות ליהודים. גולבסקי השקיע הרבה בפיתוחה של סטפאן, דבר שתרם לשיפור מצבם הכלכלי של יהודי המקום. באותה עת התחילה כאן גם פעילות ציונית. בשנת 1911 החלו בני נוער ציוניים במכירת שקלים, הם יסדו ספרייה וחוג דרמה לחובבים. הפעילות הציונית הגלויה והממוסדת התחילה לאחר מהפכת פברואר 1917.
מלחמת העולם הראשונה, עד מהפכת פברואר 1917, עברה על יהודי סטפאן ללא אירועים מיוחדים. כשהחלה מלחמת האזרחים, אורגנה הגנה עצמית והשתתפו בה גם אוקראינים מקומיים. זו הצליחה למנוע קורבנות.
בתקופת השלטון הפולני לא חל שינוי במבנה התעסוקה של היהודים. פרט לכמה בעלי טחנות וסוחרים גדולים בתבואות ובבקר, עסקו רוב היהודים במסחר זעיר ובמלאכה. בימי הקיץ נהגו דיירי הפרברים להשכיר חדרים לקייטנים. הפעילות הכלכלית הסתייעה בשני מוסדות כספיים – בנק עממי שנוסד בשנת 1920 וקופת גמ"ח, שהעניקה הלוואות ללא ריבית. ב 30 במאי 1925 פרצה דלקה גדולה שכילתה 220 בתים של יהודים וכמעט את כל בתי הכנסת. בעזרת סיוע מבחוץ השתקמו יהודי סטפאן תוך כמה שנים.
למרות שיהודי סטפאן היוו שליש מאוכלוסיית העיירה היה ייצוגם במוסדות השלטון המקומי זעיר. בשנת 1928 צורפה סטפאן לקהילת קוסטופול ושלושת נציגיה ישבו במועצת הקהילה הזאת.
בשנת 1924 נוסד בית ספר "תרבות", ולמרות שהמוסד נאבק בקשיי תקציב הוא החזיק מעמד עד ספטמבר 1939. הייתה גם ספרייה גדולה ואולם קריאה, שנערכו בו הרצאות, וחוגים. בשנת 1928 נוסד קן של השומר הצעיר, ובראשית שנות השלושים – קן של בית"ר. שני אלה יחד עם התנועה הרוויזיוניסטית היו התנועות החזקות ביותר בעיירה בשנות השלושים. מלבדן פעלו גם "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" ותנועות נוספות.
ב 17 ביולי 1941 נכנס הצבא הגרמני לסטפאן. כמה ימים קודם הפציץ חיל האוויר הגרמני את הגשר על הנהר הורין וכמה יהודים נהרגו ונפצעו. בימי הכיבוש הראשונים ערכו הכפריים מן הסביבה שוד של רכוש יהודי ולעתים השתתפו בכך גם חיילים גרמנים.
גברים רבים גוייסו לתיקון הגשר על ההורין ועבודתם לוותה בהתעללויות ובמכות. ניתנה הוראה להקים יודנראט ומשטרה ושני מוסדות אלה זכו להערכות שליליות ביותר מפי ניצולים, עד כדי האשמתם בשיתוף פעולה עם הגרמנים, במעשי סחיטה מיהודים ובהסגרתם למשטרה האוקראינית. צעירים מספר נשלחו במחזורים למחנה עבודה שהיה בקוסטופול.
בסוכות תש"ב (5 באוקטובר 1941) הוקם בסטפאן גטו. הוא חולק לשלושה אזורים: לבעלי-מקצוע נדרשים, לעובדים שונים ול"בלתי מועילים" – זקנים, נשים וילדים. לגטו הובאו יהודים מ 11 כפרים שבסביבה. מספר תושביו הגיע ל-1000 נפש. בגלל הצפיפות גרו 2 משפחות בחדר ובמקום שרר רעב חמור ורבים סבלו מתת-תזונה.
ב 24 באוגוסט 1942 הרגישו יהודי סטפאן שהם עומדים ערב חיסול. בערך 500 איש ברחו מן הגטו, מאלה נתגלו 300 בידי איכרים אוקראינים והוחזרו לסטפאן. למחרת, 25 באוגוסט 1941, רוכזו יהודי סטפאן, הובלו לסביבות קוסטופול ושם, ליד בורות שהוכנו מראש, נרצחו כולם. עשרות מאלה שהצליחו לברוח מן הטבח נתפסו, מתו או נרצחו מאוחר יותר.
באמצע שנת 1943 נכבשה העיירה בידי יחידות אופ"א ואנשיהן פיתו כמה בעלי מלאכה יהודים לחזור לבתיהם. לאחר זמן מה רצחו האוקראינים את כולם. רוב פליטי סטפאן נעזרו בכפריים פולנים. כמה יהודים היו בריכוז הפולני הלוחם והנצור הוטה סטפנסקה והשתתפו בלחימה בשורות ההגנה העצמית הפולנית וגם נסוגו יחד איתה לאחר שהאופ"א השתלטה על המקום. צעירים אחדים הגיעו ליחידות פרטיזניות פרטיות.
סטפאן שוחררה בידי הצבא האדום ב 12 בינואר 1944, 44 מניצולי העיירה וכפרי הסביבה בחרו לא לשוב לעיירה, אלא התרכזו לזמן קצר במאלינסק ואחר כך עברו לרובנה.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.
ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג עמ' 32
ילקוט ווהלין י' אלול תש"ט עמ' 26
