Turilche
בשנת 1319 נכבשה בידי הליטאים ובשנת 1365 נמסרה למלך פולין קזימיר הגדול על פי הסכם שלום עם ליטא. משנת 1515 הייתה טריסק רכושם של הנסיכים לבית סאנגושקו, שהקימו בה ארמון. אחר כך הייתה רכושם של האצילים לבית אוסולינסקי.
יהודים החלו להתישב בטריסק באמצע המאה ה 16, שכן בשנת 1577 שילמו 15 זהובים מס גולגולת. משנות השמונים של המאה ה 16 חי בטריסק היהודי אברהם בן שמואל, שהיה סוחר וחוכר גדול וזכה בתעודות לכינוי "האדון הנכבד מאד". ב 25 באפריל 1583 נרשמו בתחנת המכס בטריסק סחורות שהשיטו לדנציג אברהם בן שמואל דנן וגיסו מיכאל בן משה. בעיקר היו אלה עצים. ב 20 באוגוסט 1601 רשם הנסיך גריגורי סאנגושקו בספרי העיר לוצק, את כתב החכירה ל 3 שנים ל"אדון הנכבד מאד אברהם בן שמואל יהודי מטריסק ולאדון גץ בן פרץ, יהודי מטריסק". בכתב החכירה כלולים כפרים רבים וכן אחוזות ושתי הערים הורוכוב ופרמיל.
בגזירות ת"ח ות"ט נפגעו גם יהודי טריסק, אך הם השתקמו מהר לאחר מכן. בשנת תמ"ד (1684) כיהן ברבנות ר' יקותיאל בן אהרון, הוא חתום על פסק דין בפנקס הקהל בטריסק, שעוד היה בנמצא בסוף המאה ה 19.
בהתוועדות גליל ווהלין, שנערכה בהורוכוב בשנת 1700, הוטל על יהודי טריסק מס בסך 450 זהובים, סכום זה היה מן הבינוניים ברשימה. קהילת טריסק הייתה כפופה אז לקהילת האם בלודמיר. המיפקדים שערך המימשל הפולני לאחר חיסול ועד ארבע ארצות (1765) הצביעו על ירידה במספרם של היהודים בטריסק, אך מכיוון שהם נערכו לצורך הטלת מס הגולגות לא נכללו בהם תינוקות עד גיל שנה וכלי קודש, וכמו כן רבו מאד המשתמטים והמסתתרים בעת המניין. בסוף המאה ה 18 כיהן ברבנות ר' מרדכי ז"ק, שנתן את הסכמתו ל"ספר הרפואות", שמחברו, ד"ר משה מרקוזה היה אף הוא תושב טריסק. זה היה הספר הראשון שהודפס בלשון יידיש (פוריצק 1790), מעין מדריך רפואי עממי לתושבי יישובים שאין בהם רופא מוסמך ונועד לעזור לקוראים לטפל בעצמם.
במחצית הראשונה של המאה ה 19, הגיע לטריסק ר' אברהם טברסקי וקבע כאן חצר של אדמו"רות, ר' אברהם , שנתכנה "המגיד מטריסק", היה בנו של ר' מרדכי, האדמו"ר מצ'רנוביל, ונכדו של ר' מנחם נחום מצ'רנוביל , שהיה תלמיד של הבעש"ט. חסידיו רכשו בטריסק שטח אדמה גדול ועליו נבנתה קריה חסידית, שכללה בית כנסת, בית מרחץ, אולמות להתכנסות, בתי מגורים וכד' . לטריסק החלו להגיע חסידים רבים ואכסונם הפך להיות ענף פרנסה חשוב מאד ליהודי המקום.
נוסף על אכסון חסידים עסקו חסידי טריסק במסחר זעיר ובמלאכה. מעטים עסקו בסחר עצים ותבואות ואף ייצאו אותם לאזורים אחרים. ערב מלחמת העולם הראשונה ארגנו משכילים מקומיים חוג ציוני בטריסק. בשנת 1917 הם הקימו ספרייה בת כ 1,000 ספרים. מראשית 1916 ועד 1918 הייתה טריסק נתונה תחת כיבוש האוסטרים. כיוון שהחזית הייתה קרובה, שרר בה במשך אותו זמן מצב חירום צבאי שהיקשה מאד על התושבים, שכן הוטלו הגבלות על חופש התנועה שלהם והשתרר כמעט קיפאון מוחלט בפעילות כלכלית. עקב זאת סבלו התושבים מרעב ובטריסק פרצו מגיפות.
עד ראשית שנת 1920, שלטו בה לסירוגין חילות פטלורה, הבולשביקים והפולנים. לא היו קורבנות בנפש, אך רכוש רב נשדד והיו התעללויות ביהודים. בנייני "החצר" של אדמו"רות טריסק נשרפו ולאחר מכן נמכרה הקרקע שעליה עמדו.
לטריסק היה מעמד של מועצה מקומית וישבו בה גם נציגים יהודיים. בבחירות לוועדי הקהילות שנערכו בשנת 1928 צורפו יחד טריסק ומצ'יוב ורוב הנציגים בהנהלה היו ציונים מן "המזרחי".
למרות דלות היישוב היו בטריסק חיי תרבות עשירים. בשנת 1922 נוסד בית ספר עברי "תרבות", שהתקיים עד ספטמבר 1939. בשיא פעילותו היו בו למעלה מ 200 תלמידים. באמצע שנות העשרים נפתח בית ספר ביידיש, שהצטרף לרשת "ציש"א". הוא התקיים עד אמצע שנות השלושים. ליד בתי ספר אלה היו ספריות ולידן פעלו חוגי חובבים לדרמה ונערכו פעולות תרבות שונות. טריסק הוציאה מקרבה סופרים ומשוררים. הבולטים שבהם: האחים אוליצקי – ברוך, מתתיהו ולייב, הסופר י' ווהאל, והמשוררים היידיים זוסיה ויינפר וקלמן ליס, הסופרים העבריים יוחנן טברסקי, והסופר אריה טבקאי.
בשנת 1921 קמו תנועות הנוער "השומר טרומפלדור" בשנת 1930 נוסד קן "השומר הצעיר" ובשיא פעילותו היו בו כ 100 חברים. מאוחר יותר הוקם קן של בית"ר".
לאחר ספטמבר 1939 חוסלו המוסדות והארגונים היהודיים. חברי "השומר הצעיר" במקום התארגנו במחתרת וניסו לקיים פעילות. הם הסתירו חלק מהספרים של ספריית "תרבות". כמה מן הבוגרים יצאו לעבר וילנה, בתקווה להגיע לארץ ישראל.
ב 28 ביוני 1941 נכנס לטריסק הצבא הגרמני ומיד נערך שוד של רכוש יהודי בהשתתפות אוקראינים מקומיים. כעבור כמה ימים נאסרו 10 איש, לפי רשימה שהכין הממשל האוקראיני המקומי וכולם הוצאו להורג. היהודים נצטוו לשאת את אות ההיכר היהודי ואולצו לצאת לעבודות כפייה. כמו כן הוקם יודנראט. חיילים יהודיים מן הצבא האדום, שהצליחו לחזור הביתה, נקראו לבוא להתייצב ונשלחו למחנה לשבויי מלחמה יהודיים בלובלין. מן היהודים הוחרמו דברי ערך, תכשיטים, פרוות וגם בעלי חיים.
יהודי טריסק נצטוו להתרכז ברחובות אחדים (שלא הוקפו גדר), הצפיפות הייתה גדולה ומנת הלחם דלה – בהתחלה ניתנו לכל עובד 200 גרם ליום ואחר כך קוצצה המנה ל-100 גרם.
ב 19 באוגוסט 1942 הוטל תשלום כופר בסך חצי מיליון קרבואנצים (רובל של כיבוש), ומלבד זאת היה עליהם למסור גם 500 חליפות וזוגות נעליים ופריטים אחרים. כדי להדגיש עד כמה רצינית הדרישה הוציאו הגרמנים להורג אחד מחברי היודנראט. למחרת, שבת, 20 באוגוסט 1942, הוקפה העיירה, רבים התחבאו ורבים ברחו, אך חלק מהם נורו בזמן מנוסתם. המצוד נמשך גם ב 21 באוגוסט, שכן הגרמנים חיכו לגביית דמי הכופר, אך היהודים הצליחו לאסוף רק חלק ממנו. ביום ג' 23 באוגוסט 1942, רוכזו יהודי טריסק והובלו לבורות שנחפרו מחוץ לעיירה ונרצחו.ליד הבורות היו כמה מעשי מרי אישיים.
בעריש סגל חטף תת מקלע מגרמני, פגע בכמה שוטרים ונורה למוות. פוסיה מינצברג וחברתה התנפלו על המפקד הגרמני, חנקוהו ונשכו אותו עד שנורו שתיהן. הרוקח זלמן זילברבלאסט ואחרים הציתו את בתי הגטו ומחצית השכונה היהודית עלתה באש.
טריסק שוחררה ב 27 במרס 1944. ממחבואיהם יצאו 10 ניצולים ועוד 40 בערך חזרו אחר כך מברית המועצות.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.
ילקוט ווהלין ח' ניסן תש"ז עמ' 30
ילקוט ווהלין כ' חשון תשכ"ו יידיש עמ' 18