שאצק

בשנות השלושים גדל מספר היהודים ל 200 משפחות בערך. הם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה, רבים החזיקו משקי עזר חקלאיים.

הגרמנים נכנסו לשאצק ב 25 ביוני 1941. כעבור זמן מה הביאו לכאן עוד יהודים מן הסביבה והקימו מעין מחנה-עבודה מוקף גדר תיל. במחנה ישבו כ-700 יהודים.
בעת העבודה התעללו השומרים הגרמנים והאוקראינים ביהודים ויום יום הרגו במכות כמה מהם.

באמצע אוגוסט 1942 הוצאו מן המחנה 80 צעירים, נאמר להם שהם הולכים לחפור בורות לאחסון תפוחי אדמה לחורף. למעשה חפרו בורות-קברים. לאחר גמר העבודה נורו כולם. אחריהם הוציאו את המבוגרים ואת הילדים קשרו בינתיים יחד. משנשמעו היריות הבינו הנשארים מה מתרחש והחלה מנוסה המונית, רבים נורו ונהרגו תוך בריחה, אבל 50 איש הצליחו להגיע ליער. הצעירים התארגנו בקבוצה לוחמת, שפעלה זמן מה יחד עם יחידת פרטיזנים סובייטית שהייתה מורכבת משבויי מלחמה, אלה שלא היו לוחמים התרכזו במעין מחנה משפחה. בתחילת שנת 1943 גילו הגרמנים את מחבואם על פי עקבות בשלג ורצחו את כולם. באמצע שנת 1943 הצטרפו הצעירים, יחד עם היחידה הסובייטית, לאוגדת הפרטיזנים הסובייטית הווהלינאית של הגנרל אלכסיי פיודרוב.

שאצק שוחררה בידי הצבא האדום ב 21 ביולי 1944.

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'