האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין בישראל

World Association Of Wolynian Jews in Israel

אוליקה

OLYKA

אוליקה היא עיירה השוכנת בערך 10 ק"מ מדרום למסילת הברזל רובנה-לוצק. זהו יישוב עתיק המוזכר כבר מאמצע המאה ה12 בכרוניקות הרוסיות העתיקות. במאה ה 15 הייתה רכוש משפחת האצילים קישקו. בשנת 1533 עברה העיירה, עקב נישואין, לרשות משפחת רדזיוויל. בשנת 1564 בנו כאן מבצר וארמון, והשיגו עבור היער זכויות מגדבורגיות.

זכות זו אושרה אחר כך בידי מלכי פולין זיגמונט-אוגוסט, זיגמונט השלישי, ולאדיסלב הרביעי. בשנת 1519 הוכרז על אוליקה וסביבתה כחלק מן ה"אורדינציה" (תשלובת אחוזות) של משפחת רדזיוויל, כלומר, אסור היה לחלקה, למוכרה וכו', אלא היא עברה בירושה לבן הבכור במשפחה או למי שנקבע אחריו.

הידיעות הראשונות על יהודים הן משנת 1577, אבל יש להניח, שהיישוב היהודי החל מעט לפני כן. בשנת 1648 נפלה אוליקה בידי צבאו של חמלניצקי, וזה בזז את היישוב ושרף את בתיו. כנראה שהיהודים התרכזו במבצר שלא נכבש ולא נפגעו. בשנת 1651 שוב צרו הקוזאקים על העיירה, לא עלה בידיהם לכבוש אותה והם נסוגו. גם עתה התרכזו היהודים במבצר, ביניהם היו גם פליטים מיישובים אחרים ובתוכם הרב הנודע ר' דוד הלוי סג"ל בעל "טורי זהב". שברח לכאן מאוסטראה.

בסוף המאה ה 17 הצליחה קהילת אוליקה להשתחרר מכפיפותה לקהילת האם לוצק וקיבלה על כך, כנראה בעזרת רדזיוויל, כתבי-זכויות מן המלכים יאן סובייסקי ואוגוסט השני. בכך הייתה אוליקה לקהילה עצמאית עם זכות לשלוח נציג לוועד הגליל ווהלין ואף לקיים התכנסות ועד זה בתחומה.

בראשית שנת 1700 התכנס ועד הגליל ווהלין בהורוכוב, ובנוכחותו של נציג שר האוצר הפולני נערכה חלוקת מס הגולגולת. על קהל אוליקה הוטל סכום של 1,000 זהובים, דבר המעיד על כך שהיה זה יישוב מן הגדולים בווהלין.
במחצית הראשונה של המאה ה 19 נפגעה אוליקה פעמיים, בשנים 1805 ו 1833, משריפות גדולות, אך היישוב חזר והתאושש במהירות, על כך מעידה העובדה שברוויזיה (ביקורת) של שנת 1847 נמנו באוליקה ובסביבתה 2,381 יהודים. שריפה גדולה נוספת הייתה בשנת 1855 וגם הפעם נפגעה העיירה קשה. מספר תושביה נתדלדל ומספר יהודיה ירד לרבע (547). בשנים שלאחר מכן שוב גדלה האוכלוסייה וגם מספר היהודים בתוכה גדל.

מסילת הברזל רובנהלוצק, שנסללה בסוף המאה ה 19 עברה במרחק של 10 ק"מ בערך מן העיירה, ולא תרמה לפיתוח המקום, פרט לטחנות קמח, 5 מפעלים קטנים להפקת שמן ובית חרושת לדבק, שהיו בבעלות יהודית, עסקו רוב יהודי אוליקה במסחר זעיר ובמלאכה.

בראשית המאה ה 20 היו באוליקה בית כנסת גדול ושמונה בתי מדרש.

כשהתקרבה החזית לאוליקה, נתמלאה העיירה בפליטים מרוז'ישץ, ברסטצ'קה, טורצ'ין, בורמל ועוד. מיד לאחר ראש השנה תרע"ד (1915) עזבו את אוליקה פקידי השלטון הרוסי, וכן יחידות הצבא, אך נשארו בה קוזאקים מחיל המאסף. אלה ערכו מעשי שוד וביזה והטילו על יהודי המקום תשלום כופר בכסף ובמצרכים.

מהפכת פברואר 1917 נתקבלה במקום בהתלהבות, ורבים מיהודי המקום השתתפו בהפגנות ובתהלוכות. ברם, השמחה נקטעה עם פרוץ מלחמת האזרחים. כנופיות מקומיות פקדו את העיירה והפילו קורבנות מבין היהודים.
במהרה התארגנה הגנה עצמית, שהשתתפו בה גם סוציאליסטים אוקראינים. האנשים הצטיידו בכמה עשרות רובים ועלה בידיהם להדוף את הכנופיות, בכל פעם שהללו ניסו לחדור לעיירה למטרות שוד.

לאחר מהפכת פברואר 1917 החלה בציבור היהודי התעוררות גדולה. הוקמו מפלגות ואירגונים, בעיקר ציוניים. אז הוקמה מפלגת "צעירי ציון", נוסדה ספרייה עברית, שנקראה על שם יחיאל צ'לנוב, ואורגנו קורסים להשכלה.
המפקד הראשון שנערך לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1921 העלה, שהיהודים הם בערך מחצית מאוכלוסיית אוליקה (48%). בנוסף לטחנת קמח אחת שהייתה שייכת ליהודי נוספו בתקופה זו עוד שתיים, וכן בית-מבשל לבירה, גם הם של יהודים. כמה מיהודי המקום עסקו ברכישה וייצוא של תוצרת חקלאית. אך רוב יהודי העיירה עסקו כבעבר במסחר זעיר ובמלאכה.

בשנת 1921 ייסדה קבוצת מורים מקומיים בית ספר עברי. מוסד זה נאבק בקשיי דיור והשלטון סגר אותו, אולם המורים המשיכו ללמד בחשאי.
בשנת 1927 נפתח ליד בית הספר גן ילדים עברי. שני המוסדות פעלו עד ספטמבר 1939. כמו כן הוקמה ספרייה גדולה בשם "עבריה", ולידה התפתחו פעולות תרבות, הוקם חוג חובבים לדרמה , נערכו הרצאות ועוד.

בין שתי המלחמות היו באוליקה "בית כנסת גדול", כמה "שטיבלך" של חסידי אוליקה , טריסק, וסטפן, וכמה בתי מדרש לבעלי מקצועות המלאכה השונים.
הפעילות הציונית הייתה ענפה, התנועה הראשונה שהוקמה הייתה "החלוץ", שחבריה עלו לארץ ישראל בראשית שנות העשרים. בשנת 1926 נוסד קן של "השומר הצעיר", ובראשית שנות השלושים סניף של "בית"ר". בשנות השלושים היו באוליקה שני קיבוצי הכשרה, האחד של תנועת "החלוץ" על שם בר-בורוכוב, והשני של "השומר הדתי" על שם הרב ריינס. החלוצים הועסקו במפעלים של יהודים, ובזמן מצוקה חריפה הסתייעו בבעליהם.

בין ספטמבר 1939 ליוני 1941 עבר גם הציבור היהודי סובייטיזציה. כל האירגונים, התנועות והמוסדות היהודים פורקו וחוסלו, בית הספר העברי היה לבית ספר ממלכתי סובייטי, ששפת ההוראה בו יידיש ותוכנית הלימודים שלו היא המקובלת בבתי הספר בברית המועצות.

ב 27 ביוני 1941 נטש הצבא הסובייטי את העיירה וכעבור יומיים, ב 29 ביוני , נכנס אליה הצבא הגרמני. ב 1 ביולי הפציץ חיל האוויר הגרמני את העיירה הפצצה כבדה וכתוצאה ממנה נהרסו בערך 70% מבתיה, בערך 100 יהודים נספו. עוד באותו יום חזרו הגרמנים ונכנסו לעיירה.

ב 3 ביולי 1941 הגיעו לאוליקה מנהל הנפה (קרייזלאנדווירט) הגרמני מקס טאובר. הוא הפעיל מיד את הגזרות נגד היהודים, חובה לשאת סימן מיוחד, עבודת כפייה, החרמת דברי ערך ותשלום כופר. נתמנה יודנראט והוקמה משטרה יהודית. באמצע אוגוסט 1941 אספו הגרמנים בערך 700 גברים, וביניהם האדמו"ר ר' אליתר יוסף לנדא, הביאו אותם לחורבות ארמון רדזיוויל ומשם לבית הקברות ושם ירו בכולם. הגופות נקברו במקום. בסתיו 1941 נשלחו 50 צעירים לעבודה בקייב ונרצחו שם. באביב 1942 נשלחו 30 צעירים לעבודה ברובנה ונספו שם יחד עם יהודי המקום, ביולי 1942. יהודי אוליקה הועסקו בהטענת עצים בתחנות הרכבת הסמוכות, בעבודות חקלאיות בכפרי הסביבה ובמתן שירותים שונים. הם התגוררו בתנאי צפיפות קשים, שכן מרבית בתי היישוב נהרסו בהפצצה. בסוף מרץ 1942 הוקם גטו והובאו אליו יהודים רבים מכפרי הסביבה. בעקבות זאת הצטופפו בו בערך 3,500 נפש.
ב 26 באוגוסט 1942 הטילו הגרמנים מצוד על הגטו ורוכזו בארמון רדזיוויל החרב וב 29 בחודש הובלו כולם לבורות ונרצחו. בערך 500 איש נרצחו. הגרמנים השאירו בחיים 130 בעלי מלאכה , אבל גם הם נרצחו ערב השחרור, בתחילת 1944.
זמן מה לפני חיסול הגטו התארגנה באוליקה קבוצה לוחמת, אחד מלוחמי ההתארגנות היה שלמה צ'אס, ששירת בתקופת השלטון הסובייטי בצבא. בעת שירותו הועסק צ'אס במחסן הנשק שהיה במבצר רדזיוויל. בסוף אפריל 1942 הבריחו הוא, אחיו ועוד חבר מן המבצר 2 רובים, 2 ארגזי רימונים וכמה מוקשים. בראשית יולי 1942 הם הטמינו מוקש באחת הדרכים. המוקש התפוצץ וכמה שוטרים אוקראינים ומנהל עבודה גרמני נהרגו. לאחר חיסול הגטו, ברחה קבוצה בת 23 צעירים ליערות, שם התחברה עם קבוצה בת 30 איש ויחד החלו לפעול כיחידה פרטיזנית. במסגרת פעילותם הם חיבלו מספר פעמים במסילת הברזל קיברצהרובנה, הרסו גשר, עשו פיצוץ במבצר רדזיוויל, הרגו את מפקד משטרת העזר האוקראינית ושרפו את משקו, הענישו משתפי פעולה ועוד.
ב 9 בינואר 1943 ערכו הגרמנים מצוד גדול ורוב חברי הקבוצה נספו.

אוליקה שוחררה בידי הצבא האדום ב 2 בפברואר 1944.
מיהודי אוליקה נותרו בערך 20 איש.

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'

ספר יזכור

אוליק (אוליקה) ילקוט ווהלין ו' אב תש"ו עמ' 25 -27

ילקוט ווהלין ז' כסלו תש"ז עמ' 20

ילקוט ווהלין ח' ניסן תש"ז עמ' 25

מצבת הנצחה