אוסטילה (אוסטילוג) Ustila USCILUG
עיירה בנפת לודמיר
אוסטילה שוכנת במקום בו נשפך הנהר לוגה לנהר בוג. היא נזכרת לראשונה באמצע המאה ה 12, בעת שיצא הנסיך הקיובי איזיאסלב לכבוש אותה. בשנת 1431 ניטש כאן קרב בין שני האחים הליטאים, הנסיכים יגיילו וסבידריגילו. החל מהמאה ה 18 הייתה אוסטילה רכוש הנסיכים לבית לובומירסקי, ואלה שינו את שם היישוב בשנת 1765 לרוז'יאמפול. השם החדש לא נקלט והעיירה שבה לשמה הקודם אוסטילה.
לא ידוע מתי התיישבו יהודים באוסטילה לראשונה, אך יש לשער שכמה יהודים כבר ישבו שם במאה ה 17. קהילת אוסטילה הייתה כפופה לקהל לודמיר. בהתכנסות ועד ווהלין בשנת 1700 בהורוכוב הוטל על אוסטילה לשלם מס גולגולת בסכום קטן – 100 זהובים וגם סך זה קיבלה על עצמה לסלק קהילת לודמיר. פרנסיה טענו, שיהודי אוסטילה אוספים כסף לבניית בית כנסת. כל זה יכול להעיד שמדובר ביישוב יהודי דל. במיפקדים שנערכו במחצית השנייה של המאה ה 18 נמנו באוסטילה עצמה בין 300 ל 350 נפשות. אך יש לזכור שלא נכללו בהם תינוקות עד גיל שנה ו"כלי קודש".
בראשית המאה ה 19 החל להתפתח בנהר בוג מעגן סירות ובמשך הזמן הייתה אוסטילה לנקודת יציאה חשובה לתבואה ועצים, שנשלחו מכאן, בין היתר לדנציג, ומשם לחוץ לארץ. בשנת 1901 למשל, יצאו ממעגן זה 145 כלי שיט ועליהם סחורות בשווי 165,000 רובל. עד אמצע המאה ה 19 גדל מספר היהודים באוסטילה פי שלושה ולקראת סוף המאה הוכפל מספרם שוב. במחצית השנייה של המאה ה 19 היוו היהודים בערך 90% מתושבי אוסטילה. ברשותם היה רובן המכריע של 110 החנויות, כל 13 בעלי המלאכה באוסטילה היו יהודים.
לאחר שנסוג הצבא הרוסי, בקיץ 1915, עזבו רוב יהודי אוסטילה את היישוב. חלק מהם עברו ללודמיר ומרביתם המשיכו מערבה, אל מעבר לנהר בוג. כעבור כמה ימים, כשנקבע באוסטילה ממשל צבאי אוסטרי-גרמני חזרו היהודים לעיירתם. המושל הצבאי מינה ראש עיר יהודי. המצב הכלכלי היה קשה והמזון חולק בקיצוב. למרות מצב זה התפתחה באוסטילה פעילות ציבורית יהודית. בהיתר שלטונות הצבא נפתח בית ספר ששפת ההוראה בו היו גרמנית ועברית, מנהלו היה קצין יהודי מחיל המצב האוסטרי. כמו כן נערכו ערבים מוזיקליים, נוסד חוג דרמטי ולאחר זמן מה גם שתי ספריות, אחת עברית ואחת ביידיש.
בשנת 1917 נערכה באוסטילה תהלוכה גדולה לכבוד הכרזת בלפור והוקם ארגון צעירים, שממנו צמח סניף של צעירי ציון. עד מלחמת העולם הראשונה היה לאוסטילה מעמד של כפר, אבל לאחר מכן העניק לה השלטון הפולני מעמד עירוני. בעקבות הבחירות למועצת העירייה רוב הנציגים שנבחרו היו יהודים, אך בלחץ השלטון נאלצו היהודים להסתפק בנציג אחד בהנהלת העירייה, שכיהן בתפקיד סגן ראש היער. עד תחילת שנות השלושים גם מזכיר העיר היה יהודי.
העיסוקים העיקריים של היהודים היו גם בתקופה זו המסחר הזעיר והמלאכה. בשנות העשרים הוקמו באוסטילה שני בתי ספר עבריים, האחד של רשת "תרבות" והשני דתי-לאומי – "יבנה". כמו כן נוסד גן ילדים עברי. שתי הספריות , זו ביידיש וזו בעברית, שנוסדו בזמן הכיבוש האוסטרי, גדלו והפכו להיות מרכז חיי התרבות בעיירה. לידן נערכו שיעורי ערב, הרצאות, חוגים לדרמה ופעולות נוספות.
מאמצע שנות העשרים פעלו באוסטילה רוב המפלגות הציוניות: הציונים הכלליים על שתי סיעותיהם, "המזרחי", "יהודה ועבודה", הרוויזיוניסטים, "פועלי ציון" ועוד. לצדן פעלו תנועות הנוער "החלוץ", "החלוץ הצעיר" (שסניפו נוסד עוד בשנת 1923), "השומר הצעיר" (נוסד בשנים 1926/7), בית"ר, "צעירי המזרחי" ועוד.
בספטמבר 1939 הייתה אוסטילה לעיר גבול בין ברית המועצות ובין הגנרל גוברנמן (פולין הכבושה) שבשליטת גרמניה הנאצית. השלטון הסובייטי הטיל הגבלות תנועה, ושליש מיהודי אוסטילה עקרו מעירם, רובם עברו ללודמיר. בבוקר של ה 22 ביוני 1941, יום פרוץ המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה, הופצצה והופגזה אוסטילה קשות, קרוב ל 80% מבתיה נפגעו ובערך 500 איש נהרגו, ביניהם יהודים רבים. באותו יום לפנות ערב נכבשה אוסטילה בידי הצבא הגרמני. עד מהרה החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודות כפייה. היהודים הועבדו בתיקון הגשר שעל הנהר בוג, בניקוי ההריסות ובהעמסת תחמושת וציוד צבאי בתחנת הרכבת.
בסוף יולי 1941 מינו הגרמנים יודנראט והוקמה משטרה יהודית. בסוף אוקטובר 1941 נאסרו 890 איש ממשכילי העיירה ומנכבדיה והוצאו להורג. לאחר מכן נחטפו מדי פעם קבוצות של צעירים ונורו בגיא שליד בית הקברות היהודי. במרס 1942 הוקם גטו ונכלאו בו 2,000 איש.
בימים 1-15 בספטמבר 1942 הועברו יהודי אוסטילה לגטו לודמיר ונרצחו שם יחד עם יהודי המקום, בבורות שהוכנו בכפר פיאטידיין. קבוצה קטנה של עובדים, שהושארה לעבוד במחנה צבאי, חוסלה בסוף החורף של שנת 1943.
בזמן שנערכה אקציית החיסול ברחו בערך 300 מבני אוסטילה, אך רובם נתגלו ונרצחו. רק מעטים מצאו מחבוא אצל הפולנים או הצטרפו לפרטיזנים. חמישה צעירים ממשפחת ספסוב הצטיידו בנשק וביקשו להצטרף לפרטיזנים באמצעות מכר אוקראיני. זה הוביל אותם ליחידת או.פ.א. ואנשיה רצחו את כולם. מאוחר יותר בראשית שנת 1944, בזמן מבצע "סערה" (BURZA), הצטרפו כמה מפליטי אוסטילה ליחידות הארמיה קראיובה (א"ק), אחדים ליחידות הלוחמות ואחדים ליחידות המשק. בין הלוחמים היה שמואל דיאמנט, ששימש סייר ומורה דרך בגדוד הא"ק "נקמה" (ZEMSTAׂ).
לאחר השחרור, ביולי 1944, יצאו מן היערות וממקומות המחבוא בערך 30 מבני אוסטילה, עליהם נוספו עד ראשית 1945 חוזרים מברית המועצות.
מספר הניצולים מבני אוסטילה הגיע ל 200 נפש בערך.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'
תרגום לעברית של מאמרים ביידיש מתוך ספר יזכור תרגמה: אסתר ויינשלבוים
ילקוט ווהלין א', ניסן תש"ה עמ' 30
אוסטילה – אוסטילוג ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג עמ' 40
ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג עמ' 40