עיירה ווהלינית טיפוסית ששכנה בסביבת יערות נרחבים במרחק שלוש וירסטאות מתחנת הרכבת שפטובקה.
לפנים נמנתה סודליקוב על מחוז קרמניץ ולפי מסמכים ממשלתיים גרו בה בשנת 1765 – 397 יהודים. אחר כך עברה מבחינה אדמיניסטרטיבית למחוז זסלב, בגלל הקרבות ולפי מפקד רשמי משנת 1847 חיו בה אז 1207 יהודים. היישוב הלך וגדל בה במהירות ובשנת 1897 עלה מספרו ל-2712 נפש יהודים.
חן קדומים וסימני מסורת אבות היו נסוכים על חיי סודליקוב שיהודיה מצוינים היו בתלמוד תורה ויראת שמים. רבים היו יודעי תורה ולומדיה בין כל שכבות האוכלוסייה וכמעט שלא היו בה עמי הארץ. גם רבנים מפורסמים ואנשי שם קמו לה לקהילת סודליקוב שעשו לה מוניטין בעולם היהודי.
סודליקוב הייתה ידועה כאחות צעירה לסלאבוטה בבתי הדפוס שלה להוצאת ספרי רומ"ל. ספרים רבים השתמרו אצל יחידים ובבתי כנסת וספריות שנדפסו בדפוס ר' יצחק מדפיס בסודליקוב בראשית המאה התשע עשרה. אך בעיקר התפרסמה בתעשיית הטליתות שלה שקנתה לה שם עולם, "טליתות-סודליקוב" ועליה עיקר פרנסתם של בני העיירה.
אנשי סודליקוב מניחים, שבכל מקום שנפגש יהודי בשם טליתמן או טליתמכר קרוב לוודאי שמוצאו בסודליקוב.
חוטי הצמר והמשי הובאו מלודז ובבתי המלאכה המקומיים עסקו בעלי מקצוע באריגת הטליתות. סוכנים-נוסעים הפיצו את התוצרת בכל קהילות ישראל הקרובות והרחוקות.
סביבת היערות גרמה לכך שהרבה סוחרי יערות עשירים התרכזו בעיירה.
רבים מבני העיירה, שמשום מה לא שלחו את ידם בתעשיית הטליתות, נקלטו כפקידים ו"נאמנים" במסחר היערות.
חוץ מעשיית הטליתות, הדפסת הספרים, וסוחרי היערות שנשתבחה בהם סודליקוב, התקיימו בעיירה כמה בתי בורסקי, בית חרושת לפרוות פשוטות בשביל איכרים ובתי מלאכה לחביות עץ בשביל בית החרושת לסוכר של הגראף פוטוצקי בשפטובקה הסמוכה.
באביב 1919 נערכו פרעות ביהודי סודליקוב ע"י חילות האוקראינים-הסיבצ'יקים.
היה זה ערב חג הפסח ובימי החג. כרגיל נשדדו חנויות ודירות יהודים, תוך הכאות שבתוצאתן היו עשרות פצועים וכמה הרוגים. כמעט כל היהודים ברחו על נפשם ומצאו מחסה בקהילת גריצב הסמוכה.
עוד לפני כשישים שנה הורגשה בסודליקוב רוח ציונית לפי מושגי חיבת ציון של הזמן ההוא, לפני היות הסתדרויות ציוניות בכלל.
עסקנים ציונים-משכילים (ומשכילים שהיו אנשי תורה וחכמה) היו רבים בעיירה ופעלו למען התנועה הלאומית. כך החלו הציונים להתלכד בראשית מאה זו ובשנת 1917-1919, כשרוסיה שוחררה משלטון הצאר, התקיימו בעיירה אגודות ציוניות שונות. בעיקר התבלטה אגודת "צעירי ציון", שריכזה בשורותיה את מרבית הנוער המקומי. כך הוקם החלוץ ורבים ממנו עלו ארצה.
אך ככל העיירות הווהליניות, שנשארו מעבר לגבול הסובייטי, נבלמו בה עד מהרה כל פעולה ציונית או עסקנות אחרת.
ועכשיו, אחרי גזירות השמד של הצורר הנאצי, אין שומעים ולא כלום על העיירה היהודית העתיקה הזאת.
קשה להשלים עם הרעיון המדכא כי אמנם נמחתה קהילת סודליקוב כליל מעל פני האדמה.
שפרינצה רוכל
עפ"י ילקוט ווהלין ט' עמ' 25-26