Ratno
העיירה רטנה, הסמוכה לאחד מיובלי נהר הפריפט, נמצאת באוקראינה, במערב פלך ווהלין, בקרבת הביצות הגדולות של פינסק. בראשית ימיה רטנה הייתה תחת שלטון ליטא, כשנכבשה מידי הפולנים בתקופת מסעי הצלב. במחצית הראשונה של המאה הארבע-עשרה (1366) נחתם חוזה שלום בין המלך הפולני קז'ימין הגדול (1370-1310) לבין הנסיך הליטאי לוברט ורטנה סופחה לפולין. בשנים 1454-1440 ניסו הליטאים פעמים אחדות, ללא הצלחה, להחזיר את רטנה לממשלתם. האזור היה רווי מלחמות והליטאים, הפולנים והרוסים שלטו בה חליפות במשך מאות בשנים. קיימת סברה שמקור השם רטנה בדיאלקט רוסי ישן במילה שמשמעה "מלחמה". באחת המלחמות נחרבה העיר ותושביה נספו. בתחילת המאה השמונה עשרה שבו ניצולים ובנו אותה מחדש, סמוך לאתר הקודם. בסוף המאה, כשרטנה צורפה לשלטון הקיסרות הרוסית, היא נכללה בפלך ווהלין.
יהודים נזכרים במקורות רשמיים בשנת 1516, ויש גם ידיעות ממקורות יהודיים שיהודים אכן חיו ברטנה בראשית המאה השש עשרה. ידיעות אמינות על התיישבות יהודים ברטנה מצויות משנת 1565. הקהילה היהודית מנתה אז לא יותר מ 12 יהודים בעלי בתים ובית כנסת. במפקד שהתקיים בשנת 1756 מנתה רטנה 210 יהודים, ובשנת 1847 מנתה הקהילה היהודית ברטנה 1065 נפשות. בשנת 1921, לאחר מלחמת העולם הראשונה מנו היהודים 1554 נפשות, קרוב לששים וחמישה אחוזים מכלל תושבי המקום. בשנת 1937 חיו ברטנה 2140 יהודים, למעלה ממחצית האוכלוסייה. בשנת 1942 סמוך להשמדת יהודי רטנה חיו בה 2500 יהודים.
רטנה הייתה עיירה חסידית בעיקרה, וליהודיה הייתה מסורת חסידית ששולבו בה סיפורים ואגדות לרוב, ביניהן הסיפור על ר' לייב שרה'ס (1730-1791) המסתורי, מתלמידי הבעש"ט, שלמד זמן רב בעליית הגג של בית המדרש ברטנה. החיים היהודיים התנהלו בבית הכנסת הגדול, בשני בתי מדרש (הגדול, ובית המדרש שעל הכביש הראשי), וחמישה "שטיבלים" של חסידי סטולין-קרלין, סטפן, טריסק, ריז'ון וליבישיי.
יהודי רטנה התפרנסו רובם ככולם מיגיע כפיהם הן בסחר תבואה, אריגים ועורות, והן בדיג, בחייטות, בסנדלרות, בכובענות, נגרות ועוד. כבכל קהילה יהודית ראויה לשמה היו בה "כלי קודש" : רבנים, שוחטים, מלמדים וסופרי סת"ם.
השלטון הסובייטי עזב את רטנה כבר ב 23 ביוני 1941 ויחידה גרמנית עברה את העיירה, אך לא התעכבה בה, והסובייטים חזרו אליה. הם עזבו שוב ב 25 ביוני ורטנה נשארה ללא שלטון. אוקראינים מקומיים וכפריים ניצלו עובדה זו למסע של שוד רכוש יהודי.
ב 7 ביולי נערך פוגרום שני, אך הפעם שלחו הגרמנים מקובל יחידת חיילים וזו הרגה עשרה מבין השודדים וכעונש לקחה בני ערובה והוציאה להורג 30 שבויי מלחמה סובייטיים וכן 30 יהודים. ב 14 ביולי 1941 הוטל על יהודי רטנה לשאת את הסימן היהודי המיוחד – סרט שרוול שהוחלף בספטמבר 1941 לטלאי צהוב. ב 17 ביולי הוקם היודנראט שהורכב מאנשי ציבור לשעבר.
הגרמנים החרימו את כל בעלי החיים, את מיטב הרהיטים והבגדים ואת חפצי הערך.
בנובמבר 1941 הוקמו בתי מלאכה שבהם הועסקו בעל מלאכה יהודיים. ב 16 ביוני 1942 השתלטו פרטיזנים על רטנה, הרגו שני קצינים גרמנים וקראו לנוער להצטרף אליהם, אך לא נענו. למחרת ב 17 ביולי, באה לעיירה יחידת אס. אס. וכתגמול רצחו 120 יהודים.
בי"ב באלול תש"ב 25 באוגוסט 1942, חוסלו יהודי רטנה.
בערך 1,300 איש הובלו למחצבה שמחוץ לעיירה ונורו למוות. כמה מאות יהודים נעזרו בשוטר אוקראיני וברחו, חלק מהם נורו בזמן הבריחה, בעיירה הושארו כמה עשרות בעלי מלאכה, אך עד מרס 1943 נרצחו גם אלה בהדרגה. מבין הבורחים התאספו ביער בערך 30 משפחות. עלה בידיהם להשיג מעט כלי נשק והם ארגנו לעצמם מעין מחנה. כעבור כמה חודשים נרצחו כמעט כל תושבי המחנה הזה. אחדים מבני רטנה והכפרים שבסביבה הצטרפו ליחידות פרטיזניות סובייטיות שונות, חלק מהם לאוגדה הווהלינית שבפיקוד הגנרל אלכסיי פיודורוב.
רטנה שוחררה בידי הצבא האדום ב 22 במרס 1944 ובמהרה התלקטו ובאו אליה 14 ניצולים.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'
ילקוט ווהלין יא' אלול תש"ט עמ' 29
