חבל ווהלין

חבל ווהלין/ אברהם ביבר

חבל ווהלין (wolyn) משתרע בצפון-מערב אוקראינה, בין נהרות בוג (bog) במערב והפריפט (pripet) בצפון. בצפון משתרעת שפלת פוליסיה (polesie) שהיא שפלת אגמים וביצות רבות ומהווה שטח צפוף ביערות הנמשכים על פני קילומטרים רבים . בהסכם ריגה שנחתם לאחר מלחמת העולם הראשונה

(1921) חולק חבל ווהלין לשניים בין ברית המועצות לשעבר לבין פולין שקיבלה את עצמאותה. האזור היה מיושב ברובו על ידי אוקראינים ומיעוטים ובהם יהודים ופולנים . עם פרוץ מלה"ע השנייה (בספטמבר 1939) ובהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב , סופח החלק של ווהלין לברה"מ וניתן לו הכינוי : אוקראינה המערבית (zopadnaja Ukraine) .

ב-22 ביוני 1941 , עם הפלישה של גרמניה הנאצית לברה"מ , נכבש האזור בשבועות הראשונים של המלחמה . בחבל ווהלין המערבית התגוררו בזמן הכיבוש כ- 250,000 יהודים, שהיו פזורים במאות ישובים , ערים וכפרים. רצח יהודים החל מיד עם כניסת הגרמנים וזאת ביוזמת האוקראינים . במשך שנת 1941 נערכו בערים הגדולות אקציות של רצח יהודים וזאת על ידי ה"איינזאצגרופן" (Einzatzgrupen) בעיר רובנו לבדה נרצחו 18,000 יהודים . בשנת 1942 רוכזו כל יהודי ווהלין בגטאות ובקיץ 1942 (יולי-נובמבר), נערכו האקציות שבהן הושמדו שאר יהודי ווהלין.

שיטת הרצח הייתה שונה מאשר בפולין ובמערב אירופה . לא היו מחנות ריכוז , לא מחנות עבודה ואף לא כבשנים (קרמטוריום). היהודים על כל משפחותיהם הובלו מהגטאות למקום הרצח שנמצא במרחק קילומטרים ספורים. לאחר שנאלצו להתפשט ולהישאר ערומים, נורו אלי בורות שהוכנו מראש על ידי המקומיים. חלקם נקברו בעודם בחיים. בכך בא הקץ לישוב הוותיק של יהודי ווהלין. ווהלין, עבורנו ניצולי השואה, אינה קימת יותר אפילו שחלק מהבתים עדיין עומד על תלו, הרי שבעבורנו כל זה שחור כלאחר שריפה גדולה. גם אם היום צומחים שם פרחים בגינות, הרי האדמה שהם צומחים בה ספוגה ורוויה בדם יהודי, דם משפחותינו ויקירנו . כל בית הוא עבורנו מצבה שנותרה, זכר לחורבן . בווהלין אין יותר יהודים.

בכמה גטאות פרצו מרידות בזמן החיסול , אולם ללא תוצאות משמעותיות וזאת בגלל בעיות ארגון ומחסור בנשק. אולם ביחד עם זאת יש לציין שהחלה בגטאות התארגנות של קבוצות קטנות לשם יצאה ליערות ולחימה שם. החלה פעילות של רכישת נשק, שמחירו נשקל בזהב ממש. מניחים, שבאזור ווהלין התארגנו כמה עשרות קבוצות כאלה, שמספרם היה קטן יחסית וברשותם היה נשק דל ומועט. עלינו ליזכור גם שמדובר בקיץ 1942, עת הצבא הגרמני היה בשיא הצלחותיו, בדרך לסטלינגרד ברוסיה וניצחונות באפריקה בדרך לסואץ.

עם חיסול הגטאות הצליחו מאות יהודים (בעיקר צעירים וצעירות) לברוח ולהגיע ליערות, תוך חיפוש דרך לפרטיזנים, שרק החלו להופיע באזור. בספרו "המרי ולוחמה פרטיזנית" כותב ד"ר ש. חולבסקי:"……..יהודי שביקש מזון מאיכר או שניסה לרכוש נשק ושילם על כך בחייו , יהודי שחי כחיה נרדפת במעמקי היערות או בביצות עם רובה מדומה מעץ, כל בורח מהגטו שמרד בגורלו, הוא נשא את נס המרד. יהודי שנצמד לבני משפחתו לסייע להם להתקיים, כל אלה פרטיזנים הם ואחים למשפחות הלוחמים…..". רק בתחילת 1943, הצליחו קבוצות לוחמים יהודיים להצטרף ליחידות פרטיזניות סובייטיות שהתארגנו באזור. יחידות אלה השתלטו על מרחבים עצומים בווהלין והתבססו ביערות העד ובביצות פוליסיה (polesie) . ביחידות הפרטיזנים הסובייטיות בווהלין לקחו היהודים חלק פעיל בקרבות נגד הנאצים והאוקראינים וכן בחבלה ברכבות שהובילו ציוד ואספקה לחזית. בין הלוחמים היו גם לוחמות שנמלטו מהגטאות ליערות. חלקן היה רב בעיקר בשרותי העזר כגון אחיות רפואיות, חובשות קרביות ועובדות משק. החל משנת 1943 צץ אויב חדש ליהודים ביערות ובכפרים, ה'אופ"א' (upa) תנועה לאומית אוקראינית שעיקר מטרתה הייתה לחימה נגד הפרטיזנים הסובייטים ורצח יהודים ופולנים. עשרות יהודים נרצחו על ידם.

היסטוריונים מעריכים, שמספר היהודים שפעלו במסגרת תנועות הפרטיזנים בווהלין היה כ- 1,500 עד 2,000 לוחמים וזאת בנוסף ליהודים שפעלו במסגרות עצמאיות. בשתי אוגדות הרובנאיות (של בגמה ושל פיודרוב) היו למעלה מ-400 יהודים לוחמים. מספר היהודים שנפלו בקרבות מוערך בכ- 600 איש. יש לציין שמאות יהודים מניצולי הגטאות נרצחו על ידי האוקראינים המקומיים, הגרמנים ואף על ידי פרטיזנים "פראיים" שפעלו ביערות ווהלין בסוף שנת 1942 ובשנת 1943. מספר היהודים שניצלו מהגטאות מוערך בכ- 1500 ורובם עלו ארצה ואף השתתפו במלחמת השחרור.

לפני כמה שנים נולד הרעיון להקים אנדרטה להנצחת זכרם של פרטיזנים וחיילים יהודים יוצאי ווהלין. כמה פרטיזנים יוצאי ווהלין לשעבר הגו את הרעיון. איגוד יוצאי ווהלין בישראל אימץ את הרעיון והוחלט על הקמת האנדרטה בסמוך להיכל ווהלין שבגבעתיים . עיריית גבעתיים אישרה את הפרויקט ותרמה לכך שטח בגן שבסמוך. האנדרטה מורכבת משני קירות, אחד גבוה ובו חרוטה דמות פרטיזן לוחם, פרי עבודתו של הפרטיזן האומן מר א. בוגן. בקיר השני חרוט שיר הפרטיזנים המקורי ביידיש, עברית, ואנגלית. השורה התחתונה של השיר "אנחנו פה" בנוסף לכך, בקיר הכניסה להיכל ווהלין, על זכוכית מיוחדת, חרוטים למעלה מ 1000 שמות של פרטיזנים ולוחמים יהודים יוצאי ווהלין שנפלו בקרבות או נפטרו לאחר המלחמה. תקוותנו, כי אנדרטה זו תהיה מזכרת נצח וציון לדורות הבאים של הלחימה והגבורה שגילו הורינו, אחינו ואחיותינו בשעות הטרגיות של השמדת יהודי ווהלין.

יהא זכרם ברוך.