קוסטופול

בשנת 1792 קיבל בעל המקום, האציל ליאונרד וורצל, מהמלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי זכויות עיר מגדבורגיות עבור היישוב, כולל רשות לקיים יריד שנתי. האציל הושיב במקום איכרים וגם יהודים, בנה פונדקים והסב את שם המקום לקוסטופול (על שם בתו קונסטנטינה). היישוב היהודי גדל לאטו, אך התפתח באמת רק בסוף המאה ה 19, לאחר שנסללה מסילת הברזל רובנה וילנה ובמקום נקבעה תחנת רכבת. הוקמו מפעלי תעשייה, שאחדים מהם התבססו על עיבוד  התוצרת החקלאית: 2 טחנות קמח, בית בד לשמן, מטוויה לאריג גס ועוד. אחרים עיבדו את תוצרת היערות – מנסרה ובית חרושת לגפרורים. בקוסטופול נבנה בית כנסת גדול ובמקום היה שוחט.

בשנת 1906 כילתה שריפה גדולה את רוב בתי העיירה שהיו בנויים עץ. במקומם נבנו בתים חדשים, רובם מלבנים. כמו כן נבנה בית כנסת גדול וחדש, אף הוא מלבנים. נפתחו חדרים מתוקנים שלמדו בהם עברית, בית ספר פרטי לנערות ברוח ציונית ובית ספר עברי של המשורר יעקב לרנר.

מלחמת העולם הראשונה הביאה לירידה כלכלית. בקיץ 1915 עברו את העיירה פליטים רבים ויהודי המקום תרמו כספים רבים למענם. לאחר מהפכת פברואר 1917 החלה התעוררות ציונית והוקמו מפלגות שפעלו בגלוי, הפעילות ביותר היו הסתדרות הציונית, "צעירי ציון" ו"פועלי ציון".

הכיבוש הגרמני בשנים 1917 - 1918 הביא עמו יציבות ושיפור במצב הכלכלי, אך במהרה באה מלחמת האזרחים על חילופי השלטון התכופים שנילוו אליה. היהודים הקימו "הגנה עצמית" וזו הצליחה למנוע פוגרומים, אך כמה אנשים הואשמו בשיתוף פעולה  עם הבולשביקים והוצאו להורג. כדי למנוע פרעות שולמו סכומי כסף גדולים לחיילי צבא פטלורה. קוסטופול סבלה גם מתקופות של רעב ומגיפות, אך לא היו קורבנות בנפש.

הודות לעזרת הג'וינט, שפעל באמצעות ועד עזרה מקומי, שיקמו היהודים את חייהם במהירות.

בשנת 1925 נקבעה קוסטופול כבירת הנפה ומקום מושבם של המושל (סטרוסטה) והשלטון הנפתיים. השלטונות והתושבים (בעיקר היהודים) פתחו בתנופת פיתוח נרחבת. בעיירה פעלו 3 מנסרות, שתיים מהן של יהודים. בית חרושת גדול שהיה השלישי בגודלו בפולין, ללבידים בבעלות יהודית, 2 מפעלים לרהיטים, 2 בתי חרושת לזכוכית, 2 מפעלים קטנים ליציקת חלקי מכונות לחקלאות, 3 טחנות קמח, מהן שתיים של יהודים, 2 בתי בד לשמן, 4 משרפות לזפת וטרפנטין ומפעל לייצור לבנים.

בשנות השלושים היו בקוסטופול 260 חנויות, מתוכן 180 היו של יהודים. הסוחרים היהודים שלטו בענפים אלה: סחר בתבואות, בבהמות, בביצים, בדלק, בברזל, בבגדים וטכסטיל. בבעלותם היו גם בתי מרקחת ןפרפומריות. בענפי מסחר אחרים היוו היהודים בין 70-75 אחוזים. בתחום המלאכה היו בידי היהודים מחצית מתוך 350 בתי המלאכה הרשומים. היהודים היוו רוב מוחלט בחייטות, כובענות, צבעות, שענות, ותפירה. הפעילות הכלכלית הסתייעה בבנק קואופרטיבי שהוקם ב  1928 מאיחוד של 2 בנקים ונוסדה גם קופת גמ"ח. שני מוסדות אלה פעלו עד ספטמבר 1939.

בשנות העשרים יוצגו יהודי לקוסטופול במועצת העירייה על ידי 6-8 חברים מתוך 12 ובהנהלת העיר היה אז סגן ראש עיר יהודי (ללא שכר).

בשנת 1924 נבנה בית כנסת שלישי.

בתחילת ימי השלטון הפולני נפתח בית ספר עברי בהנהלת זלמן לייבוביץ (אריאל), שקנה לעצמו שם בארץ ישראל בפעילותו החינוכית. בית הספר הוקם בסיוע הג'וינט ולידו הוקמו ספרייה ומרפאה לילדים. כשנפסקה עזרת הג'וינט נסגר בית הספר ונפתח מחדש בשנת הלימודים 1926/27, הפעם כחלק מרשת "תרבות". ליד בית הספר פעלו גן ילדים עברי וספרייה עברית עד ספטמבר 1939 , אז הפך בית הספר להיות יידי עפ"י המתכונת הסובייטית.

הצבא הגרמני נכנס לקוסטופול ב  1 ביולי 1941. כבר בימי הכיבוש הראשונים ערכו אוקראינים מקומיים פוגרום ובמהלכו שדדו רכוש יהודי ורצחו 6 יהודים. מונה יודנראט והוטלה החובה לשאת תו היכר מיוחד. על היהודים הוטלו עבודות כפייה במנסרות, במכרות הכבול, בתחנות הרכבת ובעבודות שירותים. ב"שיכון הפקידים" שבצידה המערבי של העיירה הוקם מחנה עבודה לצעירים מעיירות הסביבה, ואלה הוחלפו מידי פעם באחרים.

ב  16 לאוגוסט 1941 נאספו 470 גברים, רובם מנכבדי העיירה, וביניהם יושב ראש היודנראט (דוד דיין), שהתנדב לבוא. הם הובלו אל מחוץ ליישוב ונרצחו כולם. למשפחותיהם נמסר, שהם נשלחו לעבודה והגרמנים אף שכנעו אותן לשלוח חבילות וכסף.  ב  1 באוקטובר 1941 נאספו בערך 1,400 מבני משפחות הנספים ובתואנה שהם יוסעו לקרוביהם הובילו אותם אל מחוץ לעיירה, ליד בית המטבחיים, ושם רצחו אותם ליד בורות שהוכנו מראש.

ב  5 באוקטובר 1941 נסגרו יהודי קוסטופול בגטו. רק 100 משפחות של בעלי מקצוע, חברי היודנראט והמשטרה היהודית הורשו לגור מחוץ לגטו ליד הגדר.

אור ליום ג' י"ג באלול תש"ב, 25 באוגוסט 1942, הוקף הגטו שוטרים גרמנים ואוקראינים . היהודים רוכזו והובלו לבורות ליד הכפר חוטינקה הסמוך לעיירה ושם נרצחו. עשרות ניסו לברוח, אך רובם נתפסו בידי כפריים אוקראיניים עויינים, הוסגרו לידי הגרמנים ונרצחו.

במחנה העובדים ציפו לחיסול והתארגנו כדי לפרוץ ממנו. ב  25 באוגוסט 1942 ערכו הגרמנים מיפקד, מארגני המרד הבינו  שהקץ הגיע ואז צעק מנהיגם, גדליה ברייר, "הורה" והחלה בריחת המונים. רבים הצליחו להגיע ליער שהיה קרוב, אך במשך הימים נתפסו או הוסגרו רובם בידי אוקראינים עויינים, רק מעטים ניצלו. אלה נעזרו בדרך כלל בכפריים פולנים. אחדים מהם הצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטיות.

קוסטופול שוחררה בידי הצבא האדום ב  31 בינואר 1944.

יחד עם אלה שברחו לתוככי ברית המועצות ניצלו בערך 270 איש.

 

 

עפ"י פנקס הקהילות  כרך ה'


המרד בקוסטופול:

 http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2330


מצבת הנצחה:

http://www.kadisha.biz/showitem.aspx?levelId=59581&itemId=540&template=6



ילקוט ווהלין ג' תש"ו  עמ' 24  http://www.wolyn.org.il/collection-223

 

ילקוט ווהלין ד'  טבת תש"ן  עמ' 23 http://www.wolyn.org.il/collection-224


ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג  עמ' 30 http://www.wolyn.org.il/collection-230




המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל