ימפול

עתיקה היא העיירה ימפול, לכאורה – עיירה ווהלינית כרוב העיירות, אך היה בה משהו מהוד הדורות שחלפו, משהו מיוחד במהותה. אורח חייה שונה היה מזה שבשכנותיה. לפנים נמנתה ימפול על מחוז קרמניץ, אך בתקופה האחרונה צורפה למחוז שפטובקה – בימי השלטון הרוסי, ומנתה כשלוש מאות משפחות.

ידועה בעולם היהודי עלילת-הדם שטפלו על יהודי ימפול בשנת 1756, וחמישה-עשר מהם נעצרו והועמדו לחקירת השלטונות. בירור העניין נמשך שנים, וסכנה ריחפה על החשודים. אך בהתערבותם של הנסיך רדזיביל (בעל אחוזות בסביבה ואיש השפעה, שלא פקפק בצדקת היהודים ודרש את טובתם) ושל הבישוף מלוצק – יצאו זכאים במשפט.  נקל לתאר את תלאות יהודי העיירה בשל עלילת דמים זו בימים הרחוקים ההם.
לא מעט סבלו היהודים גם בימי מלחמת השבדים עם הקוזאקים בראשית המאה הי"ח . אך נצח ישראל לא ישקר והעיירה יצאה מכל הפגעים והצרות והוסיפה לטוות את חוט החיים המסורתיים, חיי עיירה עממית חסידית כבימים עברו. ואם כי הייתה מעוטת אוכלוסים, זכתה שיעמדו בראשה מגדולי ישראל, ביניהם ייזכר קודם כל הגאון המפורסם ר' יחזקאל לנדוי זצ"ל, בעל "נודע ביהודה", שנקלע לימפול בשנת תק"ה וישב בה על כסא הרבנות 10 שנים. הוא הקים בבית המדרש שבעיירה ישיבה שנתפרסמה ברבים והתעסק בה כל ימי שבתו שם. ר' יחזקאל נהג לרשום ממאורעות העיירה בפנקס הקהילה בעצם ידו (הפנקס נשתמר עד סוף המאה שחלפה והעתק ממנו שמור בידי כותב טורים אלה). 

בית העלמין העתיק של העיירה היה על שפת נהר הורין. רבים היו באים להשתטח על קברי הצדיקים ולהרבות בתפילה, והנתונים בצרה נהרו לאוהלי הקדושים לבקש ישועה והצלה.

בימפול היו בית כנסת ושני קלויזים עתיקים, ובהם נשמע קול התורה ללא הפסק והם המו מרוב אדם.
ימפול הייתה כאמור עיירה של יראי שמים. חסידים ולמדנים, אך מן הראוי לציין שהיא הייתה גם ציונית. רוח ההשכלה שנשבה מקרמניץ הסמוכה כבשה את לבות הדור הצעיר והשפעתה הייתה ניכרת. צעירי העיירה ספגו לתוכם מרוח ההשכלה ורעיון חיבת ציון, ועם זה נשארו גם נאמנים למסורת ולאורח החיים של האבות בעיירה. אמנם הזקנים לא קיבלו בעין יפה את הרעיונות החדשים שחדרו לעיירתם, אך היו מהם שסמכו על בניהם שלא יסורו מן הדרך הטובה, וכך נתמזגו בעיירה מעט מן החדש והישן מזיגה הרמונית.

עם הופעתו של ד"ר הרצל והכרזתו הציונית נמשכו חובבי ציון המקומיים לתנועת התחייה שהכתה גלים והתמסרו לה בלב ונפש. בשנת תר"ס (1900) התארגן חוג ציוני עברי שיסד ספרייה עברית והקים חדר מתוקן ללמוד עברית בעברית. החוג ניסה גם להוציא עיתון עברי בכתב יד בשם "התחייה", שעבר מיד ליד ועורר רעש בעיירה. אך משהגיעו לגיליון השלישי נפסקה הופעתו מסיבות שונות. 
ילדי העיירה נמשכו אחרי המבוגרים, חלמו את חלום ציון ושמרוהו בלבם עד שנעשה חלק מחייהם.

מבחינה כלכלית הייתה העיירה דלה ומצבם של יהודי העיירה לא היה מבוסס בימי שלטון הצאר. רק מעטים מהם יכלו להיחשב אמידים, הרוב הגדול חי בצמצום והתפרנס ממסחר זעיר וממלאכות שונות. היו שנעזרו ע"י קרובים שהיגרו לאמריקה.

מלחמת העולם הראשונה הטביעה את חותמה על העיירה היהודית הזאת ואחריה חל מפנה ניכר בחייה. בעטייה של המהפכה ברוסיה נוסדו בעיירה סניפים לתנועה הסוציאליסטית ולתנועה הציונית. בתקופה ההיא עבר גל של פורענויות ופוגרומים על יהודי אוקראינה וגם יהודי ימפול טעמו בתקופה ההיא את טעמם המר. מחנות ופלוגות צבא אוקראיניים, רוסים ופולנים, שנלחמו ביניהם, שלחו ידם ביהודים וברכושם.
לא יישכח הפוגרום שערכה פלוגת צבא רוסי ב-1919 עקב פשיטתו של האטמן שישקו ומחנהו בעיירה. שלושה יהודים נהרגו אז, רבים הוכו ורכוש העיירה נשדד. ימי פחד ובהלה קשים עברו על יהודי ימפול שהתחבאו והתפזרו, עד שנחרץ גורלה להישאר בגבול רוסיה המועצתית והחיים החלו להסתדר מחדש. בינתיים עזבו רבים את העיירה, ותחת השלטון הסובייטי חלה תמורה ברוב שטחי החיים של יהודי המקום.

עברה תקופה של עשרים שנה בערך  ובאה מלחמת העולם השנייה. הכובשים הגרמנים הגיעו גם לימפול ונהגו בה בשיטותיהם הנאציות הידועות. בהשמידם את קהילות ישראל בווהלין עלה הכורת גם על ימפול היהודית ועל עברה המפואר. פרטים על כיליונם של יהודי ימפול אינם ידועים וספק אם יתגלו פעם. 
בשנת 1945 באה ללונדון משלחת יהודית מפולין של הציר זומרשטיין. עם המשלחת הזאת בא צעיר יהודי אחד, נכדו של הרה"ג י.ל.מללר , שסיפר כי בהיותו במחנה פרטיזנים נכנס עם פלוגתו לימפול, אחרי מפלת הגרמנים, ומצאו את העיירה שוממה וריקה מיהודים. על שאלותיו השיבו לו תושבים אוקראינים: כל היהודים הובלו לשחיטה.... הי"ד.

א. ל. גלמן

עפ"י ילקוט ווהלין י'  עמ' 9-10

 

collection-232

 

 

האנציקלופדיה של הגטאות:

 

http://www.yadvashem.org/yv/he/research/ghettos_encyclopedia/ghetto_details.asp?cid=480