קופיצ'ב – קופאטשוב

עיירה בנפת קובל.

קופיצ'ב היה קודם מושב ואח"כ עיירה בסביבת קובל, בקרבת העיירה אזיראני (מקופיצ'ב עד קובל כ-18 ק"מ, עד הולובי כ-16 ק"מ ועד טריסק כ-14 ק"מ).

רוב תושבי קופיצ'ב היו צ'כים. עד מלחמת העולם הראשונה היו למעלה מ-300 משפחות (כ-1500 נפש) ובימי השלטון הפולני עלה מספרם ל-400 משפחות. כולן כמעט עסקו בגידול כשות ובחקלאות מעורבת ורובן היו מבוססות למדי.
במושב זה התגוררו עד המהפכה ברוסיה  (ב-1927 ) כ-50 משפחות יהודיות והתפרנסו בכבוד. עם גידול היישוב בימי השלטון הפולני עלה מספרן ל-150 משפחות שמנו למעלה מ-800 נפש. יחסי שכנות טובים שררו תמיד בין היהודים ובין הצ'כים במקום. עיקר עיסוקם של היהודים היה מסחר ומלאכה, יחד עם זאת היו ביניהם בעלי משקים זעירים.
עם גידול היישוב בשנות העשרים של המאה העשרים נהפך המושב לעיירה על היתרונות והחסרונות שבכך. ליהודים היו שני בתי כנסת, הם החזיקו רב ושוחט ששרתו גם באוזיראני הסמוכה וניהלו חיי קהילה יהודית.

בשנים 1918-19 עברו דרך קופיצ'ב וכפרי הסביבה כנופיות צבאיות אוקראיניות ושל הבלכובצים, ששלחו יד ברכוש היהודים ופגעו גם בנפש. המצב עורער והדבר גרם לעקירתן של כמה עשרות משפחות מיהודי הכפרים, שמחוסר בטחון בחרו לעבור לקופיצ'ב וכך גדל היישוב היהודי במקום והתעוררו בעיות. אולם במרוצת הימים כשהתבסס השלטון הפולני חזרו החיים למסלולם. כך זרמו החיים כעשרים שנה ובינתיים חדרו לקופיצ'ב מרוחות הזמן וההתעוררות הלאומית, שהכתה גלים ברחבי ווהלין וכבשה גם את יהודי המקום.

הכיבוש הרוסי וכניסת הצבא בשנת 1939  לקופיצ'ב שינו את פני העירה ופגעו בחיי היהודים המקומיים. תנאי המלחמה, חוסר הביטחון ביום המחר וההלאמות הכניסו אי שקט ופחד בלבבות. פקודות וצווים חדשות לבקרים פגעו באוכלוסיה בכלל וביהודים בפרט, לא ארכו הימים ופרצה מלחמת רוסיה-גרמניה (ב-1941), הנוער גויס לצבא האדום, מבוגרים נשלחו לעבודות והעיירה החלה להתרוקן.

עם השתלטות הגרמנים על העיירה הרגישו היהודים בעיקר את נחת זרועם ונכנסו בעולם , בשעה שבצ'כים לא נגעו, פרט לדרישת צרכי מזון מהם עד כדי החרמות. המבוגרים שבין הצ'כים החלו עוזבים את קופיצ'ב ועוברים לפנים צ'כיה מולדתם. מצב היהודים הלך ונעשה רע מיום ליום, עלבונות, ביזוי ודיכוי נעשו מנת חלקם. השכנים הצ'כים גילו יחס של אחווה (לרוב בסתר) בתמכם ביהודים בצורות שונות ורבים מן היהודים יצאו מהמקום בלי לדעת לאן יפנו עד יעבור זעם.
המצב הלך והחמיר, הידיעות ממקומות אחרים לא בישרו טובות והחיים היו תלויים מנגד. והנה ביום בהיר אחד הגיע צו לצאת לעבודה במרוכז, גדול וקטן כאחד. אוקראינים, משרתי  הגרמנים, יחד עם אנשי הגסטאפו אילצו את יהודי קופיצ'ב לצאת תחת משמר לכפר שושי-בבה הקרוב, שם מצאו גם את יהודי אוזיראני ורבים מכפרי הסביבה. עוד באותו יום נדחקו כולם אל חפירות הכורכר שליד בית הקברות הנוצרי העתיק שבקצה הכפר ונורו במקום כמה מאות משפחות. הגוויות של האומללים הושלכו לתוך הבורות וכוסו בעפר. איכרים שראו את המחזה מרחוק הצטלבו. עם זאת לא נמנעו להגיע למקום וליהנות משלל הבגדים של הטבוחים.

כמה מהיהודים וביניהם בני משפחתי, הצליחו להתחמק ברגע האחרון אל תוך היער הגדול ליטין הסמוך אשר לבעל האחוזה הפולני שימובסקי, והסתתרו בו. הם סבלו ונדדו ממקום למקום, כמה מהם וביניהם חלק מבני משפחתי נרצחו שם במחבואיהם ביער. אחדים מצאו מקום בפרטיזאנקה. מבין אלה שנשארו בחיים זכו והגיעו לארץ ישראל.

מתוך: ילקוט ווהלין מס' כ' אלול תשכ"ה (תורגם מיידיש) 
מאיר פפר


                                               
                      
 העיירה קופיצ'ב
 מאת: ראובן ברנהולץ

העיירה שלנו קופיצ'ב הייתה ממוקמת באזור גיאוגרפי מרהיב. דרומית לה השתרעו שדות קמה          
עד קצה האופק. מצד צפון וצפון מערב נשקו לה יערות ואגמים. הסביבה עשירה ביובלים 
ובנהרות, שחלקם זרמו מערבה, לנהר הבוג, שהיווה גבול בין  אוקראינה העצמאית ובין פולין,  
וחלקם התנקזו בנהר הפריפט.
       
האזור כולו למוד פרעות ומלחמות. במלחמת העולם הראשונה נלחמו הגרמנים והאוסטרים נגד הרוסים, בקרב חפירות עקוב מדם, על גדות הנהר סטו-חוד. הגרמנים היו אז ביחסים ידידותיים עם הקהילה היהודית שבסביבה, ואולם הם הובסו ובעקבות הסכם ברסט-ליטובסק עברה גליציה וחלק מליטא, כולל וילנה הבירה, לידי השלטון הפולני. עד מלחמת העולם השנייה עבר האזור מיד ליד, בין הפולנים לרוסים.

היישוב היהודי באזור גדל בעקבות "תחום המושב", השטחים שיוחדו בעבור היהודים ברחבי  האימפריה הרוסית, בעקבות הוראה שהנהיגה הקיסרות שאסרה על היהודים לגור בערים הגדולות. הגזירה הזאת הביאה יהודים קשיי יום להתרכז בעיירות, למרות הפרעות והפוגרומים שנערכו בהם. בתחילת המאה העשרים היוו היהודים כמחצית מהתושבים של אותן עיירות. הם התפרנסו ממסחר, מרוכלות וממקצועות חופשיים. בכפרים חיו גם חקלאים מבני עמנו. 

העיירה קופצ'יב הייתה ייחודית במגוון תושביה. הרחוב הראשי היה מיושב רובו ככולו ביהודים שהחזיקו חנויות מכולת וסדקית, חנויות גלנטריה (בגדים) ונעליים, וגם קפטריה ובית מרזח. לדאבוני אין לי תיעוד מתי התיישבו היהודים הראשונים בעיירה. באחרונה מצאנו את השם "ברנהולץ" שהיה רשאי להצביע לדומא (בית המחוקקים של רוסיה הצארית) באגף הסוחרים בעיירה, עוד בשנת 1907. 

 רחובות הצדדיים של העיירה גרו הצ'כים. היו להם משקים מפותחים מאוד, בתים מרווחים וכנסייה מיוחדת. הרשות הייתה פולנית, ובכיכר התיישבו פולנים בני הדת הקתולית שהובאו לכאן אחרי הקמת הרפובליקה, וגם להם כנסיה משלהם. ממזרח. לאורך הדרכים שהובילו לערים הגדולות, ישבו האוקראינים על משקיהם הדלים. הם היו הרוב באוכלוסייה הרב- לאומית וכמובן הייתה להם כנסייה נפרדת. 

לא הרחק מהעיירה היו גם כמה כפרים גרמניים, על משקיהם המפותחים. הממשל הפולני, במטרה להגדיל קצת את האוכלוסייה הפולנית במחוז שהייתה ברובה אוקראינית, העביר פולנים ממערב פולין, חילק להם משרות וקרקעות והדבר גרם למתח רב בין הגרמנים לפולנים. עם פלישת הגרמנים, פרצה מלחמת דמים ביניהם שהשפיעה גם על חיי היהודים בסביבה, בייחוד בזמן השואה. הפולנים האלה, שבזמן המלחמה היו מיעוט נרדף, דווקא הם נתנו לנו עזרה, ורובם לא השתתפו ברצח יהודים כמו אחיהם מעבר לנהר.


קופיצ'ב (קאפאטשאוו) ילקוט ווהלין כ' חשון תשכ"ו  יידיש  עמ' 21 http://www.wolyn.org.il/collection-246