בערך 25 ק"מ מצפון לתחנת הרכבת קיברצה. לוזישץ' נוסדה בשנת 1838, בימי הצאר הרוסי ניקולאי הראשון, על 2,700 דונם של קרקע ממלכתית, סמוך למושבה החקלאית היהודית זופייבקה, שנוסדה זמן מה לפניה, בשנת 1835.
המתיישבים היו יהודים מעיירות ווהלין ופולסיה. בשנת 1897 ישבו בה 567 יהודים, 461 מהם היו מן המתיישבים המקוריים. ברשותם היו בערך 2,800 דונם.
בראשית המאה ה-20 ישבו בה 1,204 תושבים. במקום היה בית כנסת.
בעת מלחמת העולם הראשונה נפגעו המשקים, אך הם שוקמו מהר בעזרת הג'וינט. בלוזישץ' ישב נציג "אורט" לכל האיזור. הענפים העיקריים היו משק חלב, שאת מוצריו הובילו לערים הגדולות לוצק ורובנה, טחנת קמח גדולה ובורסקאות.
במפקד של 1921 נמנו בלוזישץ' 577 יהודים ועוד 8 לא יהודים.
בשנות העשרים היו במקום שני בתי כנסת. יהודי לוזישץ' נמנו ברובם עם חסידי אוליקה, טריסק וסטפאן.
ערב מלחמת העולם הראשונה וגם אחריה עזבו רבים את לוזישץ' לחוץ לארץ, רובם פנו למושבות היהודיות בארגנטינה. בשנות העשרים עלו כמה מיהודי לוזישץ' לארץ ישראל, בעיקר במסגרת "עליית צדיקוב".
הפעילות החינוכית והתרבותית הייתה קשורה למושבה השכנה זופייבקה (טרוכנברוד), שם גם פעלו בשנים 1922-1926 בית ספר וגן ילדים עבריים, ספרייה וסניפי מפלגות ותנועות ציוניות ואחרות. רוב הנוער בלוזישץ' השתייך לתנועת "בית"ר", שהקן שלו נוסד בשנת 1932. בחופשות הקיץ נהגו לבוא ללוזישץ' הכשרות של "בית"ר" ושל "תורה ועבודה".
לוזישץ' נכבשה בידי הגרמנים בסוף יוני 1941 והם מינו עליה ממשל אוקראיני. בימי הכיבוש הראשונים ערכו כפריים אוקראינים מן הסביבה פוגרום בלוזישץ'. במהלכו הוכו ונרצחו 5 יהודים, הציוד החקלאי והחי נשדדו. בראשית יולי מינו הגרמנים יודנראט, והגברים אולצו לצאת לעבודות כפייה בחקלאות, חלק מהם הועסקו בעיבוד עורות. האחראי על ענף עיבוד העורות בלוזישץ' ובזופייבקה הסמוכה היה איש בשם קלינגר, שהציג את עצמו כפולקסדויטשה. הוא הגן על היהודים מפני התעללויות האוקראינים. כעבור שנה התגלה שהוא יהודי והוא הוצא להורג.
בי"א באלול תש"ב, 24 באוגוסט 1942 הועברו יהודי לוזישץ' לזופייבקה. הבורסקאים ומשפחותיהם וכמה בעלי מקצוע נדרשים שוכנו בכפר סדלישצ'ה הסמוך. כל היהודים האחרים הובלו בימים י"ב – י"ד באלול תש"ב, 25-27 באוגוסט 1942, לתעלות שנחפרו ליד הכפר יארומליה ושם נרצחו ביריות. ביום הכיפורים תש"ג, 21 בספטמבר 1942, נרצחו גם היהודים שרוכזו בכפר סדלישצ'ה.
בזמן האקציות ברחו רבים, וביניהם גם מיהודי לוזישץ'. כמה מצעירי הכפר השתתפו בקבוצות בני זופייבקה שיצאה ליער קלופוצ'ין באמצע ספטמבר 1942 והצטרפה בראשית 1943 לאוגדת הפרטיזנים הסובייטית שבפיקודו של סידור קובפאק.
לוזישץ' שוחררה בראשית פברואר 1944.
מבני ללוזישץ' ניצלו 10 איש , מאלה ששהו ביערות.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'
אתר בית ט"ל (טרוכנברוד ולוזישץ')
ילקוט ווהלין ב' תש"ה עמ' 25
ילקוט ווהלין כ' חשון תשכ"ו יידיש עמ' 20