רוסית: Ljubeschiw ; אוקראינית: Любешів
עיירה בנפת קאמין-קושירסקי.
בהתחלה היה המקום כפר בשם נובי-דולסק, שהיה שייך לנסיכים לבית דולסקי. באמצע המאה ה 16 קיבלו בעלי המקום זכות להפוך את היישוב לעיר וקראו לה בשם לוביישוב. היא השתייכה אז לנפת פינסק, בתקופת השלטון הרוסי הצארי השתייכה לגוברניה (פלך) מינסק.
במאה ה 18 היו בעיירה בית ספר ופנימייה, שהיו מפורסמים בכל פולין. הידיעה הראשונה על הימצאות יהודים בלוביישוב היא מ 7 בספטמבר 1648. באותה שנה , כשהגיעו לאזור צבאותיו של חמלניצקי, ברחו יהודי לוביישוב וכך ניצלו מן הטבח. כעבור מאה שנה, באמצע המאה ה 18, נמצאו בלוביישוב לפחות 500 יהודים.
עד מלחמת העולם הראשונה ישבו בלוביישוב בערך 2,000 יהודים. הם עסקו בעיקר במסחר זעיר, ברוכלות ובמלאכה.
ביישוב היו ארבעה בתי כנסת.
בזמן מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915, בעת ש הצבא הרוסי נסוג, שרפו גדודי הקוזאקים שהיו במאסף, את בתי העיירה. הצבא הגרמני שנכנס ללוביישוב גירש את היהודים לפנים פולין ובלוביישוב נותרה רק משפחה יהודית אחת.
בשנת 1920 רצחו הבאלאחובצים שלושה מבני המשפחה הזאת. כשנערך בסוף שנת 1921 המפקד הראשון בפולין הייתה לוביישוב ריקה מתושביה, והיא לא נפקדה. רק בשנת 1924 החלו תושביה לחזור לעיירה.
בין שתי מלחמות העולם פרחו חיי הציבור היהודיים בלוביישוב. בין תנועות הנוער היו פעילים "בית"ר", "השומר הדתי" ו"גורדוניה". זמן מה פעל במקום קיבוץ הכשרה של "פועלי אגודת ישראל". בעיירה הייתה ספרייה וסביבה נערכו פעולות תרבות שונות.
מחשש לכיתור גרמני, נסוג הממשל הסובייטי מלוביישוב כבר ב 28 ביוני 1941. כחודש ימים הייתה העיירה ללא שלטון וכנופיות של לאומנים אוקראינים (ז'לנובצים – "ירוקים"), ניסו לערוך פוגרום בעיירה, אך נהדפו בידי קבוצת הגנה-עצמית יהודית שהתארגנה במהירות והסתייעה במשמר אזרחי מקומי. בקרבות שנערכו בין הצדדים היו פצועים משני הצדדים. הכנופיות האוקראיניות רצחו 27 יהודים בכפר הסמוך לובייז' ושדדו רכוש רב של יהודים כפריים. ב 26 ביולי 1941 נכנסה ללוביישוב יחידה מן החטיבה הראשונה של פרשי האס-אס שפעלה במסגרת "מבצע ביצות הפריפט". שנועד לבער את שאריות הצבא הסובייטי באזור. 3 מראשי הכנופיה האוקראינית נתפסו והוצאו להורג. על-פי רשימות שהכין הממשל האוקראיני המקומי, נאסרו 50 יהודים (על פי מקור פולני – 100) וביניהם הרב ונכבדים אחרים.
הגרמנים האשימו אותם שהם קומוניסטים או פעילים סובייטים והוציאו אותם להורג. אנשי האס"אס הטילו על היהודים תשלום כופר בסך 10,000 רובל ודרשו לספק להם חפצים שונים (שמיכות, סדינים, כרים ועוד).
ב 1 בספטמבר הוטלה חובת עבודת כפייה על כל היהודים מגיל 14 ומעלה. קבוצת צעירים בת 24 איש, שנשלחה לתקן גשר בקרבת הכפר לובייז', נרצחה לאחר תום העבודה.
ב 27 בספטמבר נתמנה יודנראט ובו שישה חברים והוקמה משטרת סדר יהודית. נערך מפקד והיהודים חולקו לשתי קבוצות: בעלי מקצוע וחסרי מקצוע. ב 5 בינואר 1942 הוצאו להורג 48 נפשות – נשים וילדים. בני משפחה של אלה שהתחמקו מיציאה לעבודה לקאמין-קושירסקי. ב 15 בינואר נצטוו כולם להתרכז בכמה רחובות, וב 1 בפברואר שוב הוטל תשלום כופר בסך 20,000 רובל.
בראשית מאי 1942 נסגרו יהודי לוביישוב בגטו, שהוקף קרשים בגובה 2 מ' ובראשו תיל דוקרני. בימים הראשונים של אוגוסט 1942 הובאו לגטו כל יהודי הכפרים שבסביבה. ב 10 באוגוסט 1942 הוטל מצור על הגטו, בערך 1,300 מיושביו הובלו לבורות ונרצחו. 80 בעלי מלאכה ומשפחותיהם שהושארו בחיים, שוכנו במחנה שכלל את בית הכנסת הגדול שבעיירה.
ב 3 בנובמבר 1942 באו הגרמנים במטרה לחסל את הנותרים. רופא השיניים מכהנדלר (פליט מווארשה) תקף בתער את הגביטסקומיסאר מיכאליס מקמין קושירסקי, חתך את גרונו ופצעו קשה. בתגובה לכך ירו בגרמנים לתוך הריכוז היהודי בבית הכנסת, ואלה שניסו לברוח נרצחו בחצר. שבועות לאחר מכן עוד נמשך המצוד אחרי יהודים מתחבאים.
בסוף דצמבר 1943 נכבשה לוביישוב בידי יחידת פרשים מאוגדת הפרטיזנים של גנרל אלכסיי פיודרווב (האוגדה הווהלינית) וזו החזיקה במקום עד שהגיעו לכאן, ב 20 בינואר 1944, יחידות הצבא האדום.
הניצולים המועטים לא שבו לעיירה.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'
מידע באתר האינטרנט של קאמין קושירסקי