זופייבקה נוסדה כמושבה חקלאית יהודית בשנת 1835, בימי הצאר ניקולאי הראשון.יהודים מביילורוסיה ו-ווהלין התיישבו אז על 7,000 דונם של אדמה פרטית שרכשו ממשפחת אצילים. בשנת 1865 ביקשו יהודי המקום לקבל מעמד של עירוניים, ולאחר שניתן להם הדבר הפך היישוב להיות עיירה.
מלבד חקלאות עסקו יהודי זופייבקה בבורסקאות, במסחר זעיר ובמלאכות שונות.
בראשית המאה ה 20 הוקם ליד העיירה בית חרושת לזכוכית, ומאוחר יותר בית חרושת שני, במרחק 15 ק"מ מזופייבקה. מפעלים אלה הביאו לפריחה כלכלית שנמשכה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, באוגוסט 1914.
בסתיו 1915 התקרבה החזית לעיירה. הקוזאקים ששירתו בחיל המאסף הרוסי וכנופיות אוקראיניות פתחו במעשי שוד, אונס ורצח. בערב ראש השנה תרע"ו (1915) נכבשה זופייבקה בידי האוסטרים. הכיבוש האוסטרי נמשך 9 חודשים . בערב
חג השבועות תרע"ו (1916) נסוגו האוסטרים והרוסים חזרו לשלוט במקום.
לאחר מהפכת פברואר 1917, כאשר התערער הביטחון בשל מלחמת האזרחים, התארגנה בזופייבקה הגנה עצמית מזויינת היטב ומנעה פגיעות ביהודים.
בעיירה היו שבעה בתי כנסת, ארבעה מהם של חסידים: אוליקה, ברזנה, טריסק וסטפאן.
בשנת 1908 נוסדה במקום "אגודה ציונית". חבריה שילמו מס שנתי בסך רובל אחד ואספו כספים ב"קערות" של ערב יום כיפור. בשנת 1910 נוסד בזופייבקה חדר מתוקן. למבוגרים נערכו שיעורים ללימוד כתיבה ביידיש וברוסית. בשנת 1912 פתח המורה דודיוק שבא מפינסק, בית ספר עברי ובו למדו גם רוסית וגם לימודי קודש. בית ספר זה נסגר בשנת 1914.
כלכלת יהודי זופייבקה שנפגעה מן המלחמות שוקמה במהירות. בחלק ממפעלי הבורסקאות הוכנסו מכונות. במשקים היו בערך 500 פרות ופעלו 10 מחלבות, ששיווקו את מוצרי החלב לערים לוצק ורובנה ולמקומות אחרים.
בשנת 1922 נפתח בית ספר עברי "תרבות" ולידו גן ילדים, אך שניהם נסגרו בשנת 1926. מאוחר יותר נפתח במקום בית ספר פולני ממלכתי, שרוב מוריו וכמעט כל תלמידיו היו יהודים. עברית ולימודי קודש למדו בשעות אחר הצהרים אצל מורים פרטיים.
במשך תקופות קצרות הייתה קיימת בזופייבקה ישיבה.
התנועות הפעילות ביותר היו ה"חלוץ" ו"בית"ר". עד שנת 1939 עלו לארץ ישראל 45 משפחות. חלקן במסגרת "עליית צדיקוב" (של חקלאים). בסתיו 1938 התקיים הקורס הראשון של מפקדי אצ"ל בפולין. בעיירה ביקרו אז ראשי "בית"ר" ושליחי האצ"ל מארץ ישראל. משנת 1934 היה בזופייבקה סניף של "הנוער הציוני".
בימי השלטון הסובייטי התיישבו בזופייבקה פליטים רבים ומספר היהודים עלה ל-2,500.
בעקבות הלשנה של קומוניסט מקומי נאסר הרב גרשון וייסמן, אך הוא שוחרר כעבור זמן מה ונספה יחד עם הרב בייגל בשואה.
בסוף יולי 1941 הוקם יודנראט וזה נצטווה לשלוח 50 יהודים לעבודה לתחנת הרכבת בקיברצה. שם התעללו בהם המפקחים הגרמנים והאוקראינים. בסתיו 1941 הוחרמו המשקים החקלאיים שבידי היהודים ובראשית החורף הוחרמו מהם הפרוות ובגדי הצמר, ונלקח מהם זהב, כסף וחפצים שונים.
בי"א באלול תש"ב (24 באוגוסט 1942) נצטוו יהודי זופייבקה, איגנטובקה וכפרי הסביבה להתרכז במרכז העיירה. בעת שהוצאו מן הבתים נורו עשרות מהם ברחובות העיירה. במקום הריכוז הוצאו מתוך הנאספים הבורסקאים וכמה בעלי מקצוע, יחד עם בני משפחותיהם, והובלו לכפר סדלישצה הסמוך. הנותרים הובלו בימים י"ב – י"ד באלול (25-27 באוגוסט 1942) לבורות שהוכנו ליד הכפר יארומליה ונרצחו. בזמן האקציה ברחו עשרות יהודים. ביום הכיפורים תש"ג (21 בספטמבר 1942) חוסלו שארית יהודי זופייבקה. בחיים הושארו רק 10 מנהלי עבודה בענף הבורסקאות. הגרמנים כלאו אותם בבית הכנסת בזופייבקה. כעבור כמה חודשים הוצת בית הכנסת והם נספו. בכך בא הקץ על זופייבקה היהודית.
בתחילת אוגוסט 1942, הגיעו שמועות על רציחות המוניות. קבוצה של בני נוער שבראשה עמדו חיים ווטצ'ין, גד רוזנבלט, חיים רוזנסון ואחרים, החליטו להתארגן להתנגדות, הם החלו לאסוף נשק. באמצע ספטמבר 1942, לפני אקציית החיסול, יצאה מן העיירה קבוצה של 15 איש והקימה בסיס ביער קלופוצ'ין, ובסיועם של קומוניסטים אוקראינים גדל מספר כלי הנשק שברשותם. הם אירגנו רשת מודיעין שהתפרסה על כפרי הסביבה, חברי הקבוצה נפגשו עם קבוצת חבלנים שבאה לבצע חבלות במסילת הברזל. מאוחר יותר נפגשה הקבוצה עם חוליית צנחנים בפיקודו של ק' אלכסייב, באמצעות מכשיר האלחוט שברשות הצנחנים הודיעו על קיומם למוסקבה וזו הכירה בהם כיחידת צנחנים סובייטית.
במסגרת אוגדת קובפאק שאליה הצטרפו, השתתפו חברי הקבוצה במסעות קרביים וגם במסע להרי הקרפטים והשתתפו בשחרור יהודים ממחנה עבודה בסקאלאט. מן הצעירים הורכבה מחלקה וכמה מבחורי זופייבקה נתמנו למפקדיה ( ווטצ'ין, רוזנבלט, חייצ'וק ומקולקי ).
לאחר השחרור, שהיה בראשית פברואר 1944, לא חזר איש לעיירה, שכן הרכוש נשדד והבתים פורקו בידי אוקראינים מכפרי הסביבה.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.
אתר האינטרנט של בית ט"ל ע"ש קדושי טרוכנברוד ולוזישט
ט"ל מצבת הנצחה בבית העלמין בחולון
ילקוט ווהלין א' תש"ה עמ' 16
ילקוט ווהלין ד' טבת תש"ו עמ' 30
ילקוט ווהלין כ' חשון תשכ"ו יידיש עמ' 20
