עיירה קטנה במחוז אוברוטש
ויאזובקה הייתה עיירה קטנה בין קורוסטין ונארודיטש.
כמאה משפחות יהודיות התגוררו בעיירה (כ-500 נפש), שעסקו בעיקר ביערות הרבים שבסביבת העיירה, התפרנסו יפה, לפי מושגי העיירה, וראו נחת בחייהם.
ויאזובקה הייתה קן לחסידי צ'רנוביל והורניסטייפל. החסידים היו דבקים בצדיקיהם בכל ליבם ונפשם, לא עשו עסק ולא השתדכו מבלי לקבל תחילה את אישור הרבי. כולם היו יראי שמים ומאמינים בני מאמינים. ראוי לציין שכמעט כולם היו מצוינים, בעלי מידות יפות, אוהבי שלום ואמת . האחווה והידידות היו לסמל העיירה.
אם שמחה הייתה אצל משפחה אחת – כל בני העיירה באו להשתתף בה, כי שמחת כולם היא, וכן במקרה של אבל – הפך אבל היחיד לאבל-רבים של כל בני המקום.
הגויים של העיירה והסביבה ידעו לכבד את שכניהם היהודים והיו אומרים כי היהודים של ויאזובקה לא ככל היהודים הם, אלא בחירי האומה המה, שכן ה"הן" שלהם הוא הן וה"לאו" שלהם הוא לאו. ואמנם אנשי יושר ואמת היו כולם, נהנים ממצווה, מגרימת טובה לזולת ומכל דבר שבקדושה ובחסידות. ועוד מידה טובה הייתה נודעת לבני ויאזובקה – מצוות הכנסת אורחים. על כל אורח לשבת היו מתחרים ממש בבית המדרש.
פעם בחודש היה מתקיים יריד בעיירה והיו מתכנסים סוחרים ומוכרים לרוב מכל הסביבה. הגויים היו בוחרים למכור את סחורותיהם ליהודי ויאזובקה במחיר ובתנאים נוחים יותר מאשר לאחרים, מתוך אמון רב.
בין יהודי העיירה היו אנשי תורה שישבו והגו בספר וסמכו על נאמניהם – סוחרים מכובדים אשר ניהלו את עסקיהם.
ימי ביקורם של האדמו"רים בויאזובקה היו ימי חג לחסידיו של הרבי השוהה בעיירה, ללא השתתפותם כמובן , של חסידי הרבי השני , וכן להיפך , אך קינאה לא התבלטה כלל.
בני הדור הצעיר יצאו בדרכי האבות בלימוד תורה, בשמירת שבת ובדרכי חיים אחרות. הקטנים למדו ב"חדרים" ושאפו להצטיין למען יצליחו בבחינה שהמלמד בא לערוך בשבת לפני אבא. כך חיו יהודי ויאזובקה כל השנים עד המהפכה ברוסיה ואף זמן מה אחריה.
אשרי עין שראתה את יהודי ויאזובקה בחייהם, ואוי לאוזניים ששמעו על הירצחם בידי רשעי הדור, חיות הטרף בדמות אדם.
בלב נשבר מבכה עם ישראל את בניו שהושמדו בגזירות תש"א – תש"ב ובתוכם את אחינו ואחיותינו התמימים והישרים מויאזובקה.
הרב אברהם רוזין
עפ"י ילקוט ווהלין יא' עמ' 25