עיירה בנפת הורוכוב
DRUSZKOPOL
דרושקופול שוכנת כ 10 ק"מ מדרום להורוכוב. ראשית היישוב היהודי היה כנראה במחצית השנייה של המאה ה 17.
לאחר גזירות ת"ח ות"ט, על פי סיכום מס הגולגולת שהוטל בשנת 1700 – 150 זהובים, נראה, שדרושקופול נמנתה עם היישובים היהודיים הקטנים. עד סוף המאה ה 18 לא הגיע מספר היהודים ל 300.
בחלוקת פולין השנייה (1793) סופחה דרושקופול לרוסיה והגבול עם אוסטריה (גאליציה) עבר בשוליה הדרומיים של העיירה. נקבעה בה תחנת מכס רוסית ונבנו קסרקטינים לצבא הרוסי. הדבר הביא רווחה כלכלית ליהודי המקום, שהחלו לסחור עם גאליציה, לספק לצבא הרוסי החונה בדרושקופול את הדרוש לו. גם מהברחות דרך הגבול האוסטרי לא משכו את ידם. קירבתה של גאליציה התבטאה גם בהתיישבות יהודים משם ובהתבססות חסידות אולסק – ענף של חסידות בלז הנודעת.
בית המדרש הגדול, שנבנה (מעץ) במאה ה 18 , עלה באש יחד עם בתי העיירה בשריפה הגדולה שהייתה בראשית המאה ה 19. בעזרת האציל בעל המקום, נבנה בית המדרש מחדש מלבנים. כמו כן נבנה אז בית מדרש (שטיבל) לבעלי מלאכה, ומאוחר יותר בית תפילה לחסידי טריסק. בשנת 1902 שוב הייתה שריפה גדולה, ואז נבנו גם חלק מבתי העיירה מלבנים. בשנות ה 60 וה 80 של המאה ה 19 ישב בדרושקוופול רופא יהודי, רק לאחר מותו נודע שהאיש היה לאמיתו של דבר משומד.
יהודי העיירה נחלקו ברובם לשתי סיעות חסידיות, אולסק (ענף של בלז) וטריסק. בשל המריבות שהיו ביניהם כיהנו בעיירה שני רבנים.
ענף פרנסה חשוב היה הסחר עם גאליציה, שהייתה אז בתחום הקיסרות האוסטרית. סוחרים זעירים ורוכלים רכשו את התוצרת החקלאית בכפרים ובירידים שנערכו בעיירות הסמוכות. כמה סוחרים אמידים ריכזו בידיהם זיפי חזיר, אווזים ועוד.
מראשית המאה ה 20 ארגנו הורים קבוצות לימוד פרטיות, בנוסף על הלימוד בחדרים. מורים פרטיים לימדו עברית, חשבון, רוסית ועוד. נוסדה ספרייה קטנה ובה ספרים בעברית, ביידיש וברוסית. רבם של חסידי טריסק, ר' פנחס ויינר, קירב אליו את המשכילים הצעירים ועודד אותם בפעילותם הציונית-לאומית. הוא עצמו נאם באסיפת עם גדולה לאחר הצהרת בלפור (1917). צעירים אלה התארגנו באגודת "צעירי ציון", ביוזמתם של המורה יוסף ספרא ושל אליעזר הוכברג הוקמו מועדון תרבות, ספרייה גדולה וחוג דרמה לחובבים. גולת הכותרת של הפעילות הייתה הקמתו בשנת 1918 של בית ספר עממי שלימדו בו עברית ורוסית. מטעם בית הספר קוימו גם שיעורי ערב לעברית למבוגרים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, בסוף שנת 1915, נסוג הצבא הרוסי מדרושקופול, וחיל המאסף – הקוזאקים – הציתו בתים בעיירה. לאחר צאת הרוסים נכנס הצבא האוסטרי וערך שוד בחנויות היהודים. שלטונות הצבא הכריזו על מצב חירום וחיי הכלכלה שותקו כמעט לגמרי. הדרכים היו בחזקת סכנה והבאת סחורות הותרה רק לאחר קבלת רישיון מיוחד. הצעירים נרתמו לפעולה והחליפו את המבוגרים והמסחר המוגבל עבר לידיהם.
ברחוב היהודי הורגשו עוני ורעב. לאחר מהפכת אוקטובר 1917 באה מלחמת האזרחים
והשלטון בעיירה התחלף במהירות. כנופיות מזוינות איימו על החיים והרכוש. אז הקימו צעירים יהודים הגנה עצמית בשם "השמירה" והצטיידו בנשק חם. הארגון הניס את הכנופיות ותרם לשיפור מצב הביטחון. למרות זאת, ערב כניסת הפולנים לדרושקופול נרצח העסקן הוכברג בידי אנשי אחת הכנופיות. משנכנסו הפולנים לעיירה היו מעשיהם הראשונים הכאת יהודים וגזיזת זקניהם. לאחר שהתבסס השלטון חזרו היהודים לעיסוקיהם הרגילים – מסחר זעיר ומלאכה. המפעלים המעטים, שהיו קטנים, עסקו בטחינת גרעינים, הפקת שמן ועוד. בנק פרטי שנפתח פשט מהר את הרגל ונסגר. ואילו קופת גמ"ח המשיכה להתקיים וסייעה בהלוואות קטנות ללא ריבית לחנוונים הזעירים ולבעלי המלאכה.
לדרושקופול היה מעמד של מועצה מקומית, ראשה, הסולטיס, היה יהודי. מבחירות 1928 ואילך נמנתה דרושקופול עם קהילת ברסטצ'קה ונבחריה השתתפו במועצת הקהילה שם.
בשנות העשרים נפתח בדרושקופול בית ספר עברי, ולידו הוקמה ספרייה, ובה ספרים בעברית וביידיש. במסגרת הספרייה פעל חוג דרמה לחובבים.
בין המפלגות גילו פעילות הרוויזיוניסטים, המזרחי ואגודת ישראל, ובין תנועות הנוער – החלוץ, החלוץ הצעיר ובית"ר.
הגרמנים נכנסו לדרושקופול בערב ה 22 ביוני 1941. הם אסרו מיד 5 יהודים בתואנה שהיו פעילים קומוניסטים והוציאו אותם להורג. ב 10 ביולי 1941 נתמנה יודנראט ויהודי העיירה נצטוו לענוד את אות ההיכר היהודי. מלבד זאת אילצו אותם הגרמנים לצאת לעבודות כפייה ביערות ובחוות חקלאיות.
בראשית אוקטובר 1941, כשהוקם הגטו בהורוכוב הסמוכה, הועברו לשם כל יהודי דרושקופול (בערך 900 נפש). בגטו הצטופפו 20 איש בחדר , ומנת חלקם היו רעב וסבל. כולם הלכו למוות ביום כ"ו באלול תש"ב (8 בספטמבר 1942).
בין הנספים היו שני הרבנים ר' ווליצ'קר ור' אהרון ינטיס. רק מעטים ברחו או הסתתרו וכך ניצלו.
על פי פנקס הקהילות כרך ה'
ילקוט ווהלין יא' אלול תש"ט עמ' 16
ילקוט ווהלין יח' – יט' אב תשכ"ד עמ' 12