OPLIN
עיירה בנפת לובומל, בקהילייה הכפרית הושצ'ה
אופלין שוכנת על הגדה המזרחית של הנהר בוג, בערך 20 ק"מ מצפון מערב ללובומל. בעבר הייתה אופלין כפר מלכותי בנפת הרוביישוב. ב 15 ביוני 1638 העניק לה המלך ולאדיסלב הרביעי זכויות מגדבורגיות עירוניות ואת הרשות לקיים שני ירידים שנתיים.
העירוניים שוחררו למשך 8 שנים מכל מיסי המלכות. יש לשער שאז החלה ההתיישבות היהודית באופלין. ברם, בעקבות המלחמות והשריפות שפרצו בה נידלדלה במהרה ואיבדה את זכויות העיר. ב 9 ביוני 1687 העניק לה המלך יאן השלישי סובייסקי מחדש זכויות מגדבורגיות. בכתב הזכויות קיבלו העירוניים (כולל היהודים) רשות לפתוח בכיכר השוק פונדקים, איטליזים, חנויות, מבשלות בירה ויי"ש ולעסוק בכל המלאכות. ליהודים הותר גם לבנות בית כנסת ובית מדרש.
כמו כן ניתנה להם הזכות להתדיין עם העירוניים הנוצרים בפני בית דין יהודי, ואחר כך בבית דין של הסטרוסטה (מושל הנפה). כל העירוניים שוחררו למשך 6 שנים מן החובה לאכסן את חיילי המלך.
בשנת 1701 ערך נציג המלך מיפקד ביקורת באופלין. המיפקד נערך בנוכחות שני הפרנסים ברקו (דב) בן שמואל ויעקב בן ברקו (דב) והשמש לייב בן שלמה. נמצאו אז באופלין 77 יהודים ועוד 15 התחבאו. בכפרי הסביבה נמצאו 16 יהודים ועוד 11 שהתחבאו. המיפקד נערך לצורכי מס גולגולת שנקבע בגובה של 3 זהובים לנפש. כידוע היו פטורים ממס זה "כלי הקודש" ותינוקות עד גיל שנה. יש לשער שהיו משתמטים נוספים מלבד אלה שנתגלו. מכאן שמספר היהודים באופלין היה בערך 110. בתקופה זו נכללה העיירה בנפת הרוביישוב שבחבל חלם.
בתקופת שלטון הצאר הרוסי השתייכה אופלין לנפת לודמיר. לאחר מכן, בין שתי מלחמות העולם, נכללה בנפת לובומל. ריחוקה – בערך 10 ק"מ ממסילת הברזל קובל-חלם-לובלין, לא תרם לקידומה הכלכלי ומספר יהודיה ירד.
בספטמבר 1939, על פי ההסכם בין ברית המועצות ובין גרמניה, נכללה אופלין באזור הספר הצבאי ועל האוכלוסייה הוטלו הגבלות שונות. יומיים-שלושה אחרי פלישת גרמניה לברית המועצות (23 או 24 ביוני 1941) נכבשה אופלין בידי הגרמנים. אין מידע על מה שהתרחש בעיירה בזמן הכיבוש הנאצי, אך אפשר להניח שיהודיה רוכזו בגטו פתוח והועסקו בעבודות כפייה שונות, בעיקר בחקלאות.
על פי עדויות שנשמעו במשפטו של מפקד המשטרה האוקראינית אומלאן טימושביץ, שנערך במרס 1945, הגיעו לאופלין ב 2 באוקטובר 1942 5 גרמנים וכמה עשרות שוטרי עזר אוקראינים מלובומל, אספו 582 יהודים (305 גברים ו-277 נשים) והובילו אותם לבור בפאתי בית הקברות היהודי.
היהודים אולצו להתפשט ואז נרצחו כולם ביריות.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'