OZDZIUTYCZE
העיירה אוזדיוטיץ', כ 25 ק"מ ממזרח ללודמיר, הייתה לפנים בנפת לודמיר.
בין שתי מלחמות העולם נכללה העיירה בנפת הורוכוב.
במאה ה 16 הייתה אוזדיוטיץ' עיירה קטנה שמנתה בערך 30 בתים. היא הייתה בבעלות אצילים שונים. במחצית השנייה של המאה ה 17, לאחר גזירות ת"ח ות"ט, היה בה יישוב יהודי קטן. ברשימת מס הגולגולת משנת 1700 הוטל על יהודי אוזדיוטיץ' סכום קטן של 150 זהובים. על פי הרוויזיה (הביקורת) של בשנת 1847 נמנו בה 160 נפש בערך, אך יש לשער שלא כולם נפקדו. כעבור 50 שנה גדל מאוד מספר היהודים והגיע ל 701 נפש. כל תושבי העיירה היו אז יהודים. במפקד של שנת 1921 נמנו בה 739 יהודים, מתוך אוכלוסייה שמנתה 1,015 נפש.
יהודי העיירה התפרנסו מסחר בהמות ותבואות, מחנוונות, רוכלות ומלאכה. בעיירה היו בית כנסת עתיק ובית מדרש. משנת 1899 כיהן ברבנות הרב מרדכי נידרבארג. במלחמת העולם הראשונה הגיעו לאוזדיוטיץ' בערך 400 פליטים יהודים. כדי לסייע לבאים הוקם ועד עזרה מקומי, שנעזר ב"ייקופו" ודאג לצרכיהם.
בשנת 1927 נפתח בעיירה בית ספר עברי "תרבות". ארגון "תרבות" המקומי עסק בפעולות תרבות שונות, וביוזמתו התקיימו משפטים פומביים, ניתנו הרצאות, פעל חוג דרמה ועוד. בין תנועות הנוער יש להזכיר את "צוקונפט" – תנועת הנוער הבונדאי, אשר חבריו השתתפו בכינוס אזורי ראשון, שנערך סמוך ללוצק ב 22 ביוני 1929, ובכינוס האזורי השני שנערך בלוצק בימים 30 – 31 באוגוסט 1930.
עד ינואר 1942 התגוררו היהודים העיירה, כשהם סובלים חוץ מגזירות הגרמנים וגם מידם של פקידי הממשל והמשטרה האוקראינים. הם הועברו לטורצ'ין ובפברואר 1942 נכלאו בגטו שם. ביום ראשון, 23 באוגוסט 1942, הובלו יהודי אוזדיוטיץ' יחד עם יהודי המקום, לבית העלמין ושם נרצחו בבורות מוכנים.
מתוך: פנקס הקהילות כרך ה'
ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג עמ' 42