לא ידוע מתי התיישבו בה יהודים לראשונה, אך יש לשער שהיה זה לאחר "האוניה של לובלין" (1569). במסמך משנת 1767, בתקופת חיסול החובות של היהודים לאחר פירוק הוועדים, נזכרת לאנוביץ כאחת הקהילות היהודיות במחוז ווהלין.
לקראת סוף המאה ה 19 גדל היישוב היהודי, תרמו לכך לא מעט בעלי המקום, שביקשו לפתח את העיירה. היהודים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה ואחדים מהם חכרו אחוזות או שטחי חקלאות. יליד לאנוביץ, ד"ר ישראל צינברג, התפרסם לימים כחוקר הספרות היהודית וכמחברו של הספר "תולדות ספרות ישראל" (ביידיש, בשמונה כרכים).
לאחר מהפכת 1905 היו פרעות בעיירה וכמה יהודים נפגעו. בימי מלחמת האזרחים, בשנת 1918, ובתקופת שלטון הדיקטטורה, נערך פוגרום זוטא ומאוחר יותר, כשנכנסו חיילי הגנרל הפולני הלר, שוב היו היהודים קורבן לפרעות. בשני האירועים נפגעו יהודים.
יהודי לאנוביץ התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. עיקר המסחר היה בתוצרת חקלאית, שנרכשה בדרך כלל בירידים שנערכו בעיירה.
ללאנוביץ היה מעמד של מועצה מקומית (גמינה) ונציג יהודי ייצג את הציבור במועצה.
בעיירה היו 3 בתי כנסת.
בראשית שנות העשרים הוקמה במקום ישיבה קטנה. מאוחר יותר נוסד בית ספר עברי "תרבות",שהתקיים עד ספטמבר 1939. ליד בית הספר הוקמה ספרייה גדולה ובה כעשרת אלפים ספרים. לידה פעל חוג חובבים לדרמה.
לאחר מהפכת פברואר 1917 החלה בלאנוביץ פעילות ציבורית, בעיקר ציונית. הפעילות קיבלה תנופה בתקופת השלטון הפולני. בשנת 1923 כבר פעל בלאנוביץ "החלוץ הכללי". בשנת 1924 הוקמה חוות הכשרה ובשנת 1925 עלו לארץ ישראל שלושת החלוצים הראשונים.
בשנות השלושים היו פעילות המפלגות: "הציונים הכלליים", ה"רוויזיוניסטים", "המזרחי"
והמפלגות של גוש ארץ ישראל העובדת. מבין תנועות הנוער פעלו: "החלוץ הצעיר", ה"הנוער הציוני" ו"בית"ר".
הצבא הגרמני כבש את לאנוביץ ב 3 ביולי 1941. רק 35 יהודים הספיקו לצאת מזרחה עם אנשי השלטון הסובייטי הנסוגים. בלילות הראשונים לכיבוש רצחו אוקראינים מקומיים בערך 60 יהודים. באוגוסט 1941 עצרו הגרמנים, בהדרכת השלטון האוקראיני המקומי, קבוצה של מבוגרים וקשישים יהודיים, רובם מנכבדי המקום. הם הוחזקו בבית הסוהר כבני ערובה וכעבור זמן מה הוצאו להורג במקום לא ידוע.
יהודי לאנוביץ נצטוו לצאת לעבודות כפיה, המפקחים והשומרים האוקראינים התעללו בהם קשות. מונה יודנראט ובראשו עמד פליט מגרמניה. מלבד זאת הוקמה גם משטרה יהודית. לדברי הניצולים התנהגו גופים אלה כהלכה.
ב 28 בפברואר 1942 התפרסם צו המורה על הקמת גטו. יומיים לפני פורים תש"ב נכלאו יהודי לאנוביץ בין גדרות הגטו, שהיתה בו צפיפות גדולה.
בימים כ"ט באב – א' באלול תש"ב (13-14 באוגוסט 1942) הובלו יהודי הגטו לבורות שהוכנו מראש ונרצחו שם. לפי דו"חות של יחידת האס"דה שביצעו את הרצח היה מספר הנרצחים 1,833. במספר זה לא נכללו אלה שנורו בגטו ובדרך לבורות, וגם לא הבורחים והמתחבאים שנתפסו אחר כך ונורו. בערך 40 יהודים התחבאו אצל שומר יערות עד שהלשין עליהם מישהו וכולם נתפסו ונרצחו.
לאנוביץ שוחרה בידי הצבא האדום ב 5 במרס 1944.
העיירה הייתה הרוסה ברובה והניצולים עברו לקרמניץ ומשם בעת הרפטריאציה חזרו לפולין ורובם היגרו לארצות המערב.
עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.
ילקוט ווהלין ט' אב תש"ח עמ' 14