מיזוץ'

ב 12 בדצמבר 1774 נתן הבישוף מלוצק, פליקס טורסקי רישיון לבניית בית כנסת. מכאן שבשנים אלו החלו יהודים להתיישב במיזוץ', ובמקום התארגנה קהילה.

באמצע המאה ה 19 הגיע מספר היהודים במיזוץ' ובסביבתה הקרובה ל 678 נפש, ולאחר מספר שנים עלה מספרם ל 1000 איש.

 

בשנת 1847 הושלמה בנייתו של בית הכנסת הגדול בסיועו של הרוזן קרווצקי.

יהודי העיירה התפרנסו ממסחר זעיר. בשלהי המאה ה 19 התפתחה תעשייה לעיבוד התוצרת החקלאית, נבנה בית חרושת לסוכר. מבשלת בירה וטחנת קמח גדולה. יהודים מקומיים הקימו מפעל לאריגי לבד, מנסרות, מפעלים להפקת שמן, טחנת קמח ומחלבה.

עד שנת 1900 היו במיזוץ' רק "חדרים". פעילות ציונית החלה לאחר מהפכת פברואר-1917, ואז נפתחה ספרייה ציבורית ביידיש ועברית, ולידה הוקם חוג דרמה לחובבים.

 

למיזוץ' היה מעמד של מועצה מקומית ובראשה עמד ראש מועצה (סולטיס) יהודי.

בשנת 1928 נוסד במיזוץ' סניף של "תרבות" וזה הצליח להפעיל בשנת 1929 גן ילדים עברי שהתקיים עד ספטמבר 1939. מאמצים להקים בית ספר עברי נכשלו והילדים למדו עברית מפי מורים פרטיים.

 

במיזוץ' היו שלושה בתי כנסת. בית הכנסת הגדול בן מאות השנים שופץ וחודש בשנת 1930 בתרומתו של היהודי הלבמיליון.

מלבד בית הכנסת היו במיזוץ' גם בית מדרש ו"קלויז" של חסידי טריסק.

 

לאחר מלחמת העולם הראשונה חודשה הפעילות הציבורית. הספרייה נפתחה מחדש וגדלה עד שהיו בה 2,000 כרכים בערך ונוספו לה גם ספרים בפולנית.

ברחוב היהודי היו פעילות בעיקר התנועות: "הציונים הכלליים", "התאחדות", "הצה"ר", ואחר כך גם מפלגת המדינה. בין תנועות הנוער בלטו: "השומר הצעיר", "גורדוניה" ו"בית"ר". לשתי האחרונות היו בעיירה פלוגות הכשרה. במיזוץ' פעל גם מועדון ספורט יהודי.

 

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ב 22 ליוני 1941, הצליחו כ 300 מבני מיזוץ' לצאת מזרחה, אם כמגוייסים ואם בתור מפונים ובורחים. ביום ששי, 27 ביוני 1941, עבר חיל חלוץ גרמני את העיירה אך לא התעכב בה, והיא נשארה ללא שלטון. ביום א' 29 ביוני, ארגנו אוקראינים מקומיים בעזרת כפריים מהסביבה פוגרום שבמהלכו נשדד רכוש יהודי, חנויות נבזזו ובית הכנסת הגדול חולל. יהודים נפצעו וכמה מהם נרצחו. ההתעללויות ביהודים מצד האוקראינים נמשכו שבוע ימים, עד שהוקם בעיירה ממשל גרמני. זה חייב את היהודים לענוד סרט שרוול ועליו מגן דוד. לפי הוראת הגרמנים הוקמו יודנראט ומשטרה יהודית.

יהודי מיזוץ' חויבו לצאת לעבודות כפייה והועבדו במפעלים שבעיירה: בבית החרושת לסוכר ובמנסרות.

מראשית 1942 עבדו כ 300 איש בסניף חברת "יונג" שניהל חסיד אומות העולם לעתיד – פרידריך הרמן גרבה מזדולבונוב הסמוכה. בראשית מרס 1942 נצטוו יהודי מיזוץ' לעבור לגטו שבו הייתה צפיפות רבה. מנת המזון קוצצה ל 120 גרם לחם לעובד. הבדיקות הקפדניות שנערכו בשערי הגטו מנעו הכנסת מזון.

גטו מיזוץ' היה מן האחרונים שחוסלו. יושב הראש היודנראט שטיוול היה שותף לניסיון שנעשה לשחד את הגביטסקומיסר מרשל מזדולבונוב, שנועד להניע אותו לבטל את גזירת החיסול. אך הדבר היה  ללא הועיל.  באחד מבתי הגטו היה מכשיר רדיו מחתרתי ובאמצעותו האזינו לחדשות ששודרו ממוסקווה, והפיצו אותם ברבים.

 

ביום ג', 13 באוקטובר 1942 בשעה שתיים בלילה, הטילו אנשי המשטרה הגרמנית בעזרת שוטרים אוקראינים מצור על הגטו. אך אנשי המחתרת היהודית עמדו על המשמר והשמיעו את אות האזעקה. עוד באותו לילה, בחסות החשכה, ברחו כמה מאות איש. למחרת, ב 14 באוקטובר 1942, החלו השוטרים הגרמניים והאוקראיניים לרכז את יהודי הגטו בכיכר השוק. הצעירים המזוינים תקפו את השוטרים ובו בזמן הציתו אחרים את בתיהם והעיירה החלה לעלות באש. בחסות המבוכה שנשתררה עקב האש והעשן התחילו המונים לברוח.

יחידת האס"דה שבאה מרובנו רצחה לפחות 700 יהודים בבורות שהוכנו ליד "הר הגיר" שמחוץ למיזוץ'. יחד עם אלה שנורו בכיכר בזמן הבריחה ההמונית הגיע מספר הנרצחים באותו יום ליותר מ 1,000 נפש.

 

מיזוץ' שוחררה בידי הצבא האדום ב 6 בפברואר 1944.

כיוון שהעיירה הייתה שרופה כתוצאה מן ההתקוממות היהודית התרכזו 19 הניצולים בזדולבונוב הסמוכה.

 

 

עפ"י  פנקס הקהילות  כרך ה'


 ספר יזכור:

http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2695


 ילקוט ווהלין ה'  ניסן  תש"ו    עמ' 27  collection-225


 ילקוט ווהלין יח' – יט'  אב תשכ"ד  עמ' 17 
collection-235