דמידובקה

עיירה בנפת דובנא

 

Demidyuka ,   Demydivka   דמידובקה שוכנת במרחק כ  20 ק"מ מצפון מזרח לברסטצ'קה. יהודים החלו להתיישב בה במאה ה 18.

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה 19 מתוארת דמידובקה כעיירה דלה, מרוחקת מדרכי תחבורה, שכמעט כל תושביה יהודים.

 

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה העיירה זמן מה תחת כיבוש אוסטרי.

בימי מלחמת האזרחים סבלו תושביה מחילופי שלטון, מעשי שוד ואף רצח. ביזמת ראשי ההגנה העצמית של מלינוב הסמוכה הוקמה גם בדמידובקה הגנה עצמית. אדם שרצח יהודי מדמידובקה נאסר והוסגר לשלטונות בדובנא.

 

בין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי דמידובקה לעסוק בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה. רק מעטים עסקו במסחר סיטונאי של תבואות.

 

רבה של דמידובקה היה ר' דוד אלפרסון, אשר נספה בשואה.

 

בבחירות לקהילות שנערכו בשנת 1928 צורפה דמידובקה לקהילה האזורית, שכללה את אוסטרוז'ץ, בורמל, טרוביץ ומלינוב. רבה של טרוביץ ר' מרדכי נטע אקרמן, שימש בתפקיד רב הקהילה האזורית. החשובות ביותר מבין המפלגות הציוניות שפעלו בדמידובקה היו הציונים הכלליים-התאחדות והרוויזיוניסטים. בין תנועות הנוער שהיו להם קנים בדמידובקה היו "השומר הצעיר" שפעל מאמצע שנות העשרים. בראשית שנות השלושים פעל בדמידובקה קיבוץ הכשרה של "החלוץ" והיו בו חברים גם מבורמל, ברסטצ'קה ולובאצ'ובקה.

 

כבר ביומה הראשון של מלחמת העולם השנייה בין ברית המועצות לגרמניה, צנחו צנחנים גרמניים בקרבת העיירה, והיא נכבשה ב 22 ביוני 1941 ללא קרב. מיד התארגנו ממשל ומשטרה אוקראיניים.

אלה עסקו בחטיפת יהודים לעבודות כפייה, כגון פינוי גוויותיהם של חיילים רוסים שנפלו.

תוך כדי עבודה התעללו והיכו ביהודים.

הרב אלפרסון נדרש להתייצב בפני המפקד הגרמני, וזה היכה אותו ומרט את זקנו עד זוב דם.

כשבוע לאחר הכיבוש נאסרו 7 צעירים יהודיים, הואשמו בהשתייכות לקומסומול (הנוער הקומוניסטי) והוצאו להורג. כעבור שלושה ימים ערכו האוקראינים שוד של הרכוש היהודי והתעללו ביהודים.

 

למן ימי הכיבוש הראשונים נצטוו יהודי דמידובקה לשאת את ההיכר היהודי. אליהו טייטלבוים, עסקן ציבור בקהילה, שימש מתווך בין היהודים ובין השלטון האוקראיני והגרמני. אחר כך הוטל עליו להקים יודנראט בן 5 חברים והוא עצמו הועמד בראשו. מלבד זאת הוקמה משטרה בת 4-5 איש רובם חברי "החלוץ" לשעבר.

 

יהודי דמידובקה הועסקו בחוות חקלאיות באיזור ובמכרה כבול בסביבות קרמניץ. תמורת העבודה קיבל היודנראט קמח והוא חילק אותו לפי מספר הנפשות בכל משפחה.

כדי להשביע את הרעב נאלצו היהודים לתת מחפציהם תמורת מזון. אנשי השלטון האוקראיני המקומי הציקו מאד ליהודים ומידי פעם סחטו מהם תשלומי כופר בחפצי ערך ובכסף.

 

בנובמבר או דצמבר 1941 רוכזו היהודים בגטו שכלל 10 בתים קטנים ושלושה בתי כנסת . הגטו הוקף בגדר קרשים בגובה 2 מ' ומעליו נמתחה גדר תיל דוקרני. הגטו נשמר בידי שוטרים אוקראינים.

פרט לרציחות של בודדים לא היו אקציות.

 

ב 2 באוקטובר 1942 רוכזו יהודי דמידובקה במגרש אחד בתוך הגטו והוחזקו שם ללא מזון במשך שבוע ימים. בינתיים הובאו מן החוות ומכריית הכבול העובדים היהודיים ובמקביל נשלחו איכרים לחפור בורות מחוץ לעיירה.

 

בכ"ז בתשרי תש"י ( 8 באוקטובר 1942 ) הובלו יהודי דמידובקה במשאיות לבורות ושם נרצחו.

 

כאשר באו הגרמנים והאוקראינים להחזיר את העובדים מן החוות, נודע ליהודים שהגטו מוקף משמרות. כמה עשרות צעירים הסתכנו וברחו. בעזרת כמה צעירים אוקראינים הצליחה אחת מקבוצות הצעירים שבראשה עמד א' אינגבר, להקים קבוצת לוחמים עצמאית ( היא נקראה ע"ש סומצ'אקוב, מזכיר המפלגה הקומוניסטית הנפתית, שהושאר באזור בראשית דצמבר 1942, כדי לפעול במחתרת ).

בשיא פעילותה מנתה הקבוצה 15 איש, חלקם יהודים.

כל אנשיה היו מזוינים ברובים או בתת מקלעים. הקבוצה הרסה מחסנים של הגרמנים, חיסלה משתפי פעולה וניהלה קרבות עם יחידות אופ"א האוקראיניות. רוב החברים היהודים של היחידה, פרט לשניים נפלו בקרבות.

 

דמידובקה שוחררה בידי הצבא האדום ב 12 במרס 1944. מספר היהודים שניצלו היה 30 בערך.

 

 נכתב עפ"י : פנקס קהילות ווהלין כרך ה'




ילקוט ווהלין ז'  כסלו  תש"ז  עמ' 19

collection-227


ילקוט ווהלין יד' – טו'  ניסן  תשי"ב  

collection-234

 

דמידובקה באתר מורשת יהדות פולין:

 

http://www.moreshetyahadutpolin.org/glossary/369.html

 

מצבת זכרון בבית העלמין בחולון:

http://www.kadisha.biz/showitem.aspx?levelId=59581&itemId=360&template=6

 

תמונות בארכיון בית לוחמי הגטאות:

 

http://www.infocenters.co.il/gfh/notebook_ext.asp?book=39769&lang=heb&site=gfh

 

 

http://www.infocenters.co.il/gfh/notebook_ext.asp?book=12797&lang=heb&site=gfh