ביאלוזרקה

BIALOZORKA ביאלוזרקה שוכנת בערך 45 ק"מ מדרום מזרח לקרמניץ. עד ראשית המאה ה 16 הייתה ביאלוזרקה כפר בתחום הממשל של המבצר הקרמניצאי, בשנת 1545 העניק המלך זיגמונט אוגוסט את ביאלוזרקה לאציל זברסקי. בשנת 1583, בזמן שבעליה היה ולאדיסלב זברסקי, שונה שמה לווייז'חניצה, אבל היא נקראה בשם זה זמן קצר בלבד. בנו פיוטר מסר את ביאלוזרקה כמשכון להבטחת הלוואה שלקח תחילה מפולני ואחר כך מיהודי בשם אפרים מזבאראז'. לאחר מכן הייתה קניינם של אצילים אחדים, וישנייבייצקי, אוגינסקי ועוד.

כנראה שבתחילת המאה ה 18 זכתה ביאלוזרקה למעמד של עיר ואז החלו יהודים להתיישב בה. לאחר חלוקת פולין עבר הגבול בין רוסיה לאוסטריה במרחק 4 ק"מ בלבד מן העיירה והיא שימשה נקודת מעבר לעגלות נוסעים ומשאות. יהודי המקום התפרנסו מאכסון וממתן שירותים לנוסעים, אך משנסללה מסילת הברזל ללבוב, שפסחה על ביאלוזרקה, נידלדל ענף האכסון. לאחר מכן התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה, חלקם היו רוכלים שסבבו בכפרי הסביבה.

בתחילת המאה ה 19 התקיים בעיירה במשך זמן מה בית-דפוס עברי, הודפסו בו ספרי קודש, כגון "קרבן שבת" של הרב בצלאלי, "טהרת הקודש" לר' שבתי שפטיל הורוביץ (תקס"ב), "צוה הכהן" לר' אברהם שמואל הכהן (תקפ"ג).

במחצית השנייה  של המאה ה 19 התגורר בה, במשך שלושים שנה, ר' אשר בעל שם, שנודע כמרפא וככותב קמיעות.

בראשית המאה ה 20 החלה בביאלוזרקה פעילות ציונית. הנוער התארגן ב"צעירי ציון" וב"חניכי ציון", ייסדו ספרייה, ארגנו שיעורי עברית וקיימו חוג חובבים לדרמה. בימי מלחמת האזרחים (1917-1920) השתוללו באזור כנופיות. הם אמנם תבעו תשלומי כופר וביצעו מעשי שוד, אך לא היו קורבנות בנפש.

בתחילת שנות ה 20 עלו מביאלוזרקה לארץ ישראל בערך 100 איש. לעיירה הובא אז מורה והוא לימד את ילדי העיירה. הפעילות הציונית הייתה ענפה. באחוזה של אחד היהודים בקרבת היישוב הייתה הכשרה חלוצית ובה בין 25 ל-35 איש. כמה מן החלוצים מהכשרה זו היו בין מייסדי כפר ויתקין.

מביאלוזרקה יצאו הסופר יצחק שנברג והקריין-אמן אליהו גולדנברג.

כשסופחה ביאלוזרקה בספטמבר 1939 לברית המועצות נוסד בה קואופרטיב של בעלי מלאכה וכן קולחוז (משק חקלאי משותף) יהודי.

ביאלוזרקה נכבשה בידי הגרמנים בראשית יולי 1941. בשבוע הראשון לכיבוש נרצחו בפומבי 4 נערות. הגרמנים מינו יודנראט, שהוטל עליו לגבות היטלי כופר בכסף ובמצרכים. ב28 בפברואר 1942 , כשהוקם הגטו בלאנוביץ  הסמוכה, הועברו לשם יהודי ביאלוזרקה . הם הועסקו בעיקר בחקלאות בחוות ובכפרי הסביבה.

בימים 13-14 באוגוסט 1943 הובלו יהודי ביאלוזרקה , יחד עם יהודי לאנוביץ וקטרבורג אל בורות מוכנים בדרך המובילה לקרמניץ ושם נרצחו כולם.

ביאלוזקרה שוחררה בראשית מרס 1944.

מבני העיירה ניצלו 20 איש בערך והם התיישבו בקרמניץ.

 

 

מתוך פנקס הקהילות כרך ה'  


מרכז מורשת יהדות פולין:

http://moreshet.pl/he/node/257


ילקוט ווהלין ח'  ניסן  תש"ז עמ'  23 

collection-228


ילקוט ווהלין יח' – יט'  אב תשכ"ד  עמ' 9 

collection-235


המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל