פוריצק

 בשנת 1554 נשרף היישוב כליל והמלך זיגמונט אוגוסט השני שחרר את תושבי המקום ממסים למשך 10 שנים. יש לשער, שבאותה עת כבר ישבו יהודים בפוריצק, שכן הידיעה הראשונה על כך היא מ 1569. מראשית המאה ה 18 הייתה פוריצק בנחלות הרוזן צ'אאצקי ואחד מהם, טדיאוש שנולד בה, יסד במקום ספרייה ואוסף ספרים, שנודעו יחד עם המייסד בכל רחבי פולין.

בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בראשית שנת 1700 הוטל על קהילת פוריצק לשלם 300 זהובים מס גולגולת, סכום המעיד על יישוב יהודי של כמה מאות נפשות. קהילת פוריצק הייתה כפופה לקהילה הראשית לודמיר. ב 4 בינואר 1786 נתן המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי רשות לפתוח במקום בית דפוס עברי. שנה לאחר מכן, בשנת 1787, חידש המלך את הזכות לקיום ירידים שנתיים, דבר שסייע לקידום הכלכלה בעיירה.

כתוצאה מחלוקות פולין נמצאה פוריצק בתחום רוסיה וסמוך מאוד לגבול עם אוסטריה (גאליציה). בסוף המאה ה 19 הוחמרו הפיקוח והגזירות על ישיבת יהודים באזור הספר. בשנות ה 70 של אותה מאה היו בפוריצק בית כנסת אחד, מבשלת בירה, מפעל לעיבוד עורות, מפעל לייצור לבנים, 22 חנויות ו 13 בתי מלאכה. יש להניח שכולם השתייכו ליהודים.

במאה ה 19 התפרסמו הרבנים מרדכי מרדוש מפוריצק ור' נוח מלודמיר שחיברו יחד את הביאור על המהר"ם שי"ף.

בראשית המאה ה 20 הקימו צעירים, חברי החוג הציוני במקום, ספרייה עברית. הם נאלצו להילחם על קיומה נגד החרדים, שרדפו אותם. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה הייתה פוריצק עיירה קטנה ודלה. אז נערך בה פוגרום שבמהלכו היו היהודים קרבן למעשי שוד והתעללויות . מצבם הכלכלי של היהודים היה קשה. הם קיבלו עזרה של 150 רובל לחודש מ"ועד העזרה היהודי" (קופ"ה ) בקייב.

באמצע יוני 1915, כשהחלה נסיגת הצבא הרוסי, היו יהודי פוריצק נתונים לאיום בגירוש. עם התקרב החזית ברחו כ 150 משפחות לכפרים והנותרים נמלטו לטורצ'ין ולרוזישץ'. חיילי הדיביזיה השמינית הרוסית הנסוגה ערכו יחד עם איכרי הסביבה שוד של הרכוש היהודי שנותר בעיירה. רק משנרגעו הרוחות החלו יהודי פוריצק לחזור ליישובם.

יהודי פוריצק התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה. פעילותם נתמכה במוסד הכספי היחיד שהיה במקום – קופת גמ"ח, שהונה בשנת 1932 היה 4,025 זהובים. הקופה נתנה הלוואות קטנות של 50 עד 100 זהובים ללא ריבית. בפוריצק היה בית ספר עברי "תרבות", שזכה בשנת 1932 לבניין משלו והתקיים עד ספטמבר 1939. מלבדו היה במקום  גם בית ספר עברי פרטי. בפוריצק היו שתי ספריות, האחת של "תרבות" והשנייה – יידית על שם י"ל פרץ. ספריות אלה היו מרכזים לפעילות תרבותית, בייחוד של צעירי העיירה, ובמסגרתן ניתנו הרצאות, פעלו חוגים וכדומה. בין תנועות הנוער בלטו בפעילותן "החלוץ ו"השומר הצעיר".

פוריצק נכבשה בידי הגרמנים ב 21 ביוני 1941. מיד ניתכו על יהודי המקום גזירות: הוטל עליהם לשאת אות מיוחד ולצאת לעבודות כפייה, בעיקר בחוות חקלאית שבאיזור. נתמנה גם יודנראט והוקם גטו שלא גודר, אליו הובאו יהודים מכפרי הסביבה, עד שנתאספו בו בערך 3,000 נפש.

ב 1 בספטמבר 1942 הוקפה העיירה ביחידות המשטרה האוקראינית, השוטרים אספו את היהודים למקום ריכוז ומשם הובילו אותם לאחוזת פרסלאוויץ' . החולים והזקנים נרצחו בעיירה, הנחשלים נורו תוך כדי הצעידה.

בעיירה הוחזקו היהודים שלושה ימים תחת כיפת השמים ללא מים ומזון ושומריהם היכו אותם והתעללו בהם. לאחר מכן הוציאו השוטרים האוקראינים את היהודים קבוצות קבוצות לבורות ורצחו  אותם.

הרצח הסתיים רק ב 5 בספטמבר. את הבגדים ואת חפצי הקרבנות נטלו האוקראינים המקומיים. כמה מיהודי פוריצק ניסו לברוח, אך רובם נתפסו ונרצחו מאוחר יותר בצורה אכזרית  בידי אנשי יחידות האופ"א, רק בודדים שרדו.

 

  

פוריצק שוחררה בידי הצבא האדום ב 18 ביולי 1944.

 

  

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'. 



ילקוט ווהלין יא' אלול  תש"ט  עמ'30 http://www.wolyn.org.il/collection-231