ברזנה

BEREZNE

ברזנה שוכנת על הנהר סלוץ', בערך 15 ק"מ ממזרח למסילת הברזל רובנו סארני.

זהו יישוב עתיק  ששמו הקודם היה אנדזיוב (או יינדזיוב) ונכלל בנחלתו של הנסיך הרוסי דימיטרי.

בשנת 1446 עברה ברזנה לרשות הנסיך הליטאי סווידריגיילו. בשנת 1562 בהיותה בנחלת נסיך אוסטראה פיוטר, הוענקו לברזנה זכויות עירוניות. בסוף המאה ה 19 הייתה רכושו של מיכאל מאלינסקי.

 

יהודים החלו להתיישב בברזנה  באמצע המאה ה 16. בגזירות ת"ח ות"ט (באמצע המאה ה 17) נספו בה כ 50 משפחות יהודיות. אם הייתה זו כל האוכלוסייה היהודית, הרי שהיה זה יישוב נכבד למדי. הפגיעה שפגעו הקוזאקים ביהודי המקום הייתה קשה וזמן רב לא התאושש היישוב.

בהתוועדות הורוכוב של ועד המחוז בשנת 1700 הוטל על ברזנה לשלם מס גולגולת בסכום של 200 זהובים – סכום שהיה מן הקטנים בנפת אוסטראה. במאה ה 18, בגלל מחלות ומגפות, לא גדלה האוכלוסייה היהודית של ברזנה עד המאה ה 19. בסוף המאה ה 19 נסללה מסילת הברזל רובנו-סארני. המסילה עברה כ 15 ק"מ מברזנה, ובברזנה השתרר קיפאון כלכלי, מספר יהודי המקום ירד משום שרבים עקרו ליישובים האחרים באיזור, שהלכו והתפתחו אז: סארני, קוסטופול, רובנו ועוד.

בתחילת המאה ה 19 ביקש בעל המקום דאז, האציל קוז'נייבסקי, לפתח את ברזנה. למטרה זו הזמין את ר' יחיאל מיכל פצ'ניק משושלת האדמו"רים סטולין-קרלין להקים במקום חצר. למטרה זו העניק שטח קרקע ואף נתן פטור ממסים. ר' יחיאל מיכל היה בנו של ר' דוד הלוי – המגיד מסטפאן ונכדו של ר' דוד הלוי סג"ל, בעל "טורי זהב" (הט"ז). מלבד זאת היה גם חתנו של ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב .

מכאן מתחילה חצר האדמו"רים של ברזנה.

 

את ההשכלה והציונות הביא לברזנה המטיף נחום ראובן גוטמן. בראשית המאה ה 20 הקים נ"ר גוטמן  בברזנה  אגודות ציוניות, יסד חדר מתוקן ששפת ההוראה בו הייתה עברית ובית תפילה מודרני.

בברזנה פעלו גם קופת גמ"ח וחברת לינת צדק.

 

ימי מלחמת העולם הראשונה עברו על יהודי ברזנה בשקט יחסי. בתקופת מלחמת האזרחים ערכו כנופיות מן הסביבה מסעות שוד, אמנם בברזנה התארגנו להגנה עצמית, אבל האנשים היו מזוינים באלות בלבד ולא הייתה בכך תועלת רבה. בקרב שנערך בין הבולשוויקים לפולנים בפאתי העיירה, נהרגה אישה יהודיה מפגיעת כדור תועה. חיילים פולנייים מרטו זקנים והיכו כמה צעירים.

 

בברזנה היו כמה בתי כנסת, בגדול שבהם התפללו חסידי ברזנה שבמקום.

 

בשנת 1928 נפתחו שני בתי ספר יהודיים: דתי "יבנה" וכללי "תרבות". מאוחר יותר נפתח גם בית ספר ביידיש.

בעיירה היו שתי ספריות, הגדולה שבהן ע"ש  י.ל. פרץ, הכילה בערך 3,000 ספרים בארבע שפות, הספרייה השנייה הייתה של ספרים בעברית והוקמה ליד בית הספר "תרבות".

ליד הספריות התקיימה פעילות תרבותית: חוגים לדרמה, הרצאות, קורסים ודיונים.

הפעילות הציונית בברזנה הייתה ענפה, וכמעט לכל המפלגות היו סניפים בברזנה, ולכל תנועות הנוער היו קנים. נוסף על אלה הייתה בברזנה קבוצה קטנה של חברי ה"בונד" שכללה כמה יחידים שפנו לקומוניזם. בשנות השמונים היה משקל מכריע לרוויזיוניסטים.

בשנת 1924 הוקם קן של "גורודוניה", ומראשית שנות השלושים קן של "בית"ר", של "החלוץ הצעיר, ו"דרור פרייהיט". ה"חלוץ" הקים לסירוגין קיבוץ הכשרה, וחבריו עבדו במנסרות באיזור. חברי ההכשרה האלה היו בין מייסדי קיבוץ  נגבה .

 

ברזנה נכבשה בידי הגרמנים ב 6 ביולי 1941. האוקראינים המקומיים ארגנו שוד של הרכוש היהודי, נוסף על כך היו היהודים נתונים גם להתעללויות ולמכות. 250 מנכבדי העדה נאסרו, ושוחררו רק לאחר ששולם כופר גדול.

היהודים חויבו לשאת אות היכר מיוחד ואולצו לצאת לעבודות כפייה  בכריית כבול, במנסרות, בבית החרושת לנייר במוקבין הסמוכה. 300 צעירים נשלחו למחנה עבודה בקוסטופול.

ב  6 באוקטובר הוכנסו כ 1,500 יהודים לגטו מגודר ושמור.

 

באמצע יוני 1942 הובאו לגטו יהודים מכפרי הסביבה (מוקבין, מאלינסק, ווירלבקה, יארינובקה, פוליאני) ומספר הכלואים הגיע ל 3,000 .

בי"ב באלול תש"ב (25 באוגוסט 1942) הוקף הגטו בשוטרים גרמניים ואוקראינים.

יהודי ברזנה הובלו לבורות שהוכנו ליד בית העלמין בדרך למאלינסק, ושם נורו כולם.

הלאנדווירט המקומי הגרמני רוזנפלד ומנהל העבודה בכריית הכבול, אוקראיני בשם מארצ'וק, הזהירו את היהודים לפני אקציית החיסול על העומד להתרחש, ואכן רבים

(כ 200) ניסו לברוח ולהתחבא. בין הבורחים היו גם בני ברזנה שהיו במחנה בקוסטופול. אולם רבים נתפסו, או הוסגרו בידי האוקראינים ונרצחו.

כמה עשרות מבורחי ברזנה, יחד עם יהודים ממאלינסק, התמקמו ליד הנהר סלוטש בקרבת כפרים פולניים. 3 פולנים מקומיים ו 5 יהודים מבין הבורחים, שהיה ברשותם נשק, הקימו יחידה לוחמת, שדאגה לכל הבורחים, הענישה משתפי פעולה וביצעה פעולת חבלה במסילת הברזל רובנו-סארני. הם הצליחו ליצור קשר עם הגדוד הסובייטי שבפיקודו של קולונל מדביידייב והשתכנו בקרבתו, ליד הכפר רודניה בוברווה. כמה מן הלוחמים צורפו לגדוד, שבו כיהן כסגן מפקד יחידת הסיור בן ברזנה  יוסף גולוב.

האחרים, בעיקר האזרחים, נשלחו צפונה עם ליווי מזויין, לעבר דרום ביילורוסיה, שם היו שטחים משוחררים מגרמנים. בזמן חציית מסילת הברזל סארני – אולבסק, נתקלו בגרמנים והתפזרו.

כמה מן הלוחמים הצטרפו כעבור כמה ימים ליחידתו של משה גילדנמן ("דיאדיא מישא").

צעירים אחרים הצטרפו בראשית 1943 ליחידות פרטיזניות סובייטיות שונות.

 

ברזנה שוחררה בידי הצבא הסובייטי ב 9 בינואר 1944.

 

מיהודי ברזנה ניצלו בערך 150.

 

 

עפ"י פנקס הקהילות  כרך ה'     

 

ספר ברזנה: 

http://yizkor.nypl.org/

לחפש:  Berezne

 

אתר מורשת יהדות פולין:

http://www.moreshetyahadutpolin.org/glossary/247.html

 

   יומנו של חיים וורצמן

http://wise-obs.tau.ac.il/~yinon/chaim_wortzmans_story/chaim_wortzmans_story_1

ילקוט ווהלין ה'  ניסן תש"ו  עמ' 2 

collection-225


ילקוט ווהלין ז'  כסלו תש"ז   עמ'  24 

collection-227




המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל