טרוביץ

טרוביץ נזכרת לראשונה בימי נסיכותו של ויטולד הליטאי, בראשית המאה ה 15. יש לשער שטרוביץ הייתה ליישוב עירוני בסביבות מועד "האוניה של לובלין" – שנת 1569.

מאותה שנה יש ידיעה ראשונה על יהודים בטרוביץ שנת 1669. בשנת 1698 התקיימה בטרוביץ התוועדות גליל ווהלין, לפי הידוע ניתנה אז הסכמה להדפסת הספר" עיר בנימין" מאת ר' בנימין זאב וולף, אב בית הדין בז'מיגורוד. על ההסכמה חתמו שלושה אבות בית דין של הקהילות הראשיות בווהלין, ר' יעקב בן יצחק מקרמניץ, ר' יואל בן יצחק אייזיק היילפרין מאוסטראה ור' נפתלי הירש בן ישראל אשכנזי מקובל. בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בהורוכוב בשנת 1700 הוטל על יהודי טרוביץ מס גולגולת בסך 425 זהובים, סכום נכבד בהשוואה למה שהוטל על יישובים אחרים. קהל טרוביץ היה כפוף אז לקהילת לוצק.

בחודשי החורף של שנת 1705 חנה בטרוביץ אטמן חיל הקוזאקים איוון מזפה, בן בריתם של השוודים. יהודי המקום נאלצו לעזוב ועברו ללוצק. רק ביולי של אותה שנה לאחר שגורשו הקוזאקים, חזרו לטרוביץ. בו' בתמוז ת"פ (1720) שוב התקיימה בטרוביץ התוועדות גליל ווהלין, התוועדות נוספת בטרוביץ ידועה משנת 1735, אז נקבעו שיעורי מס הגולגולת לכל ווהלין.

לקראת סוף המאה ה 18 חלה בטרוביץ ירידה כלכלית-חברתית והקיפאון נמשך גם במאה ה 19. בשנות השבעים של אותה מאה היו בעיירה משרפת יי"ש ומבשלת בירה, ולהבדיל, שני בתי כנסת . על פי מפקד שנערך בשנת 1897 היו כמעט כל תושבי העיירה יהודים.

במלחמת העולם הראשונה, בקיץ 1915, הגיעה החזית לנהר סטיר, בסביבות טרוביץ. במשך שלושה חודשים התחוללו שם קרבות בין צבאות האוסטרים והרוסים ורוב בתי העיירה נפגעו. הרוסים האשימו את יהודי המקום בריגול לטובת האוסטרים והיהודים סבלו בשל כך. בשנת 1918 פתחו שלושה צעירים בדירה פרטית בית ספר מודרני שלשון ההוראה בו הייתה רוסית. מלבד זאת למדו בו עברית.

במלחמת האזרחים נפגעו יהודי טרוביץ בעיקר מנחת זרועם של חיילי הגנרל הפולני הלר (1919).

עד ראשית שנות השלושים לא חל שינוי במראיה של טרוביץ. הייתה זו עיירה שבתיה מכוסים קש או רעפים, ללא רחובות סלולים, מדרכות וחשמל. הרחוב הראשון נסלל בשנת 1930. בבחירות לקהילות שנערכו בשנת 1928 צורפה טרוביץ לקהילה המקובצת, שכללה גם את מלינוב, בורמל, אוסטרוז'יץ ודמידובקה.

פרנסתם של יהודי טרוביץ הייתה על המסחר הזעיר והמלאכה. רוב החנויות בטרוביץ היו של יהודים, 8 חנויות לטקסטיל והלבשה, 10 לסדקית ומספר דומה של מזון ותבואות. רוב בעלי המלאכה נדדו עם כלי אומנותם בכפרי הסביבה. הילדים למדו בבית הספר הפולני או אצל מורים פרטיים. בטרוביץ היו 2 ספריות, האחת לספרי יידיש שהוקמה והוחזקה ע"י קבוצה בהנהגת בן הרב אקרמן, והשנייה לספרים בעברית, שהוקמה ביזמת תנועות הנוער הציוניות. התנועות החזקות ביותר היו "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר" ו"בית"ר". בטרוביץ פעל במחתרת גם תא קומוניסטי. מאמצע שנות העשרים היה קיים בטרוביץ סניף של "החלוץ", ובשנת 1929 עלו שלושה מבוגריו לארץ ישראל.

ב 24 ביוני 1941 החלו הסובייטים להתפנות מטרוביץ. הפולנים המקומיים השתלטו על העיירה אך הנ.ק.וו.ד. חזר מיד וערך טבח בפולנים וגם באוקראינים שהתחילו להתארגן.

 

ב 25 ביוני 1941 נכנס לטרוביץ הצבא הגרמני. בסיוע האוקראינים המקומיים נערך מסע של שוד ו-20 יהודים , שהואשמו בשיתוף פעולה עם השלטון הסובייטי, נרצחו.

היהודים נצטוו להקים יודנראט ומשטרה יהודית. בח' באב תש"א (1 באוגוסט 1941) נערכה אקציה, 130 גברים, וביניהם הרב אקרמן, רוכזו לפי רשימות שהכין הממשל המקומי האוקראיני. הם הוצאו אל מחוץ ליישוב ונרצחו.

באביב 1942 הועברו יהודי טרוביץ לגטו באוסטרוז'יץ. שם הצטופפו, בתנאים קשים,  15-20 איש בחדר. בעלי המקצוע הנדרשים הורשו בהתחלה לגור מחוץ לגטו, אך מאוחר יותר הועברו פנימה. יהודי טרוביץ התלוננו על יחס רע כלפיהם מצד היודנראט ויהודי אוסטרוז'יץ.

בכ"ח בתשרי תש"ג ( 9 באוקטובר 1942) הובלו יהודי טרוביץ להריגה יחד עם יהודי אוסטרוז'יץ. נרצחו כ 900 מיהודי טרוביץ. בערך 200 ברחו, אך רובם נתפסו ונרצחו. לא מעטים מן העשרות שנותרו ביערות ובמחבואים נתפסו במצודים. חלק מן הבורחים מצאו מחסה אצל באפטיסטים אוקראינים, אצל צ'כים ואצל פולנים. אחדים מפליטים אלה השתתפו בהגנה העצמית של הכפר הפולני פאנסקה דולינה שבאיזור דובנא.

טרוביץ שוחררה בראשית פברואר 1944.

 

 

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.     


ספר יזכור:

 

 http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2735


תרגום לעברית של מאמרים ביידיש בספר יזכור. תרגמה: אסתר ויינשלבוים

http://shemer.mslib.huji.ac.il/lib/W/ebooks/001750930.pdf

 

מצבת הנצחה בבית העלמין בחולון:

 

http://www.kadisha.biz/showitem.aspx?levelId=59581&itemId=425&template=6


ילקוט ווהלין יא' אלול  תש"ט  עמ' 23 collection-231