Torezin, Tupik
טורצ'ין נזכרת לראשונה כבר במאה ה 11. ראשיתה כיישוב עירוני הייתה בשנת 1540, אז קיבל בעלי המקום, הבישוף מלוצק יז'י פלצ'בסקי מידי המלך זיגמונט הראשון זכות מגדבורגית עבור טורצ'ין.
הזכות כללה רשות לקיים יריד שבועי ושלושה ירידים שנתיים. מלבד זאת שוחררו העירוניים ממכסים ומיסים שונים לתקופה של 10 שנים.
יש להניח שבאותה תקופה התחילה התיישבות יהודים בטורצ'ין. במסמך מ 20 באוגוסט 1601 נזכר יהודי עשיר מאוד המתגורר בטורצ'ין ושמו גץ בן פרץ, שחכר יחד עם יהודי מטריסק בשם אברהם בן שמואל מן הנסיך גריגורי סאנגושקו-קושירסקי שורה של אחוזות, כפרים ושתי עיירות – הורוכוב ופרמיל – לתקופה של 3 שנים.
לחוכרים היהודיים ניתנה זכות שיפוט מלאה לגבי הנתינים הצמיתים באותם ישובים, בכלל זה גם הטלת עונש מוות. סכום החכירה היה נכבד מאד 40,000 זהובים, ורובו, 32,500 זהובים שולם מראש.
בגזרות ת"ח ות"ט נפגע היישוב היהודי. העידה על כך מצבה לקורבנות של אותן השנים בבית הקברות הישן. במפקד בתים שנערך בשנת 1653 נמנו בטורצ'ין 8 בתים של יהודים, אבל כעבור שנים אחדות בשנת 1661, היו בטורצ'ין רק 7 בעלי בתים יהודים. לקראת סוף המאה ה 17 שוב גדל היישוב היהודי ובהתוועדות מחוז ווהלין, שנערכה בהורוכוב בשנת 1700, הוטל על קהל טורצ'ין לשלם מס גולגולת בסך 600 זהובים, סכום נכבד בהשוואה ליישובים אחרים. קהל טורצ'ין היה כפוף אז לקהילת לודמיר. במחצית השנייה של המאה ה 18 ירד מספר היהודים בשל המגיפות, שריפות ועוד, אך מספרם החל לגדול שוב בתקופת השלטון הרוסי.
בשנת 1864 היו היהודים רוב בטורצ'ין, בערך 73% מכלל האוכלוסייה.
לקראת סוף המאה ה 19 היו בעיירה 8 בתי מלאכה לבורסקאות, משרפת יי"ש, מבשלת בירה, מלבנה ומפעל לייצור שמרים. רוב המפעלים היו של יהודים. ענף פרנסה חשוב היה סחר התבואות, שרובן יוצאו לחוץ לארץ.
בטורצ'ין היו 4 בתי תפילה. ברבנות כיהן ר' מנשה חיים צוקר (עד שנת 1907), אחריו כיהן בנו, ר' שלום (עד שנת 1908), ואחריו – אחיו, בן ציון צוקר.
בשנת 1906 יזמו צעירים מקומיים הקמת בית-ספר לנערים ובו למדו לימודים כלליים. מבקר מטעם "חברת מפיצי השכלה", שביקר בטורצ'ין בשנת 1912, מצא את המוסד הזה שעדיין פעל ומלבדו פעלו חדרים, ששכר המלמדים בהם היה לדבריו הנמוך ביותר ברוסיה (185 רובל לשנה).
בתחילת המאה ה 20 התארגן בטורצ'ין חוג של "חובבי ציון" וזה פתח ספרייה וקיים חוג דרמה לחובבים (בשנת 1906). כמו כן נערכו בטורצ'ין ערבים ספרותיים, הרצאות ועוד.
פחות משנה לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה התקרבה החזית לטורצ'ין. בסוף יוני 1915 הייתה העיירה מלאה פליטים. סחר התבואות נפסק, קופת הגמ"ח שפעלה במקום נסגרה ובטורצ'ין נשתררה מצוקה כלכלית. שליח ועד העזרה לפליטים, ש' אנסקי שביקר אז בטורצ'ין, השאיר שם 2,000 רובל שנועדו להקל מעט את המצוקה. כעבור כמה שבועות נכבשה העיירה בידי הצבא האוסטרי. הגברים היהודים חויבו לצאת לעבודות כפייה, המשתמטים נענשו.
בסוף 1916 נסוגו האוסטרים. לאחר מהפכת פברואר 1917 החלה התעוררות ברחוב היהודי : התנועה הציונית וגם זו הסוציאליסטית (ה"בונד) החלו לפעול בגלוי.
לאחר הצהרת בלפור גברה השפעתה של התנועה הציונית בקרב הציבור היהודי.
בטורצ'ין היו 10 בתי כנסת, חלקם הגדול בתי תפילה של חסידי אוליקה, טריסק, נייסכיז', סטולין-קרלין ועוד.
בדצמבר 1926 נפתח בטורצ'ין "תלמוד תורה" ששפת ההוראה בו יידיש, אך נסגר כבר בסוף שנת הלימודים. בית הספר העברי "תרבות" נפתח בקיץ 1927 עד ספטמבר 1939, אז הפך להיות בית ספר סובייטי ושפת ההוראה בו הייתה יידיש.
התנועות הפעילות ביותר ברחוב היהודי היו הרוויזיוניסטים ותנועת הנוער "בית"ר".
בטורצ'ין היה מרכז התאים החשאיים של האצ"ל בווהלין. מטורצ'ין יצאו העסקן הציוני שמשון יונצ'מן ופעיל בית"ר ומי שהיה לימים עיתונאי בארץ ישראל – שלום רוזנפלד.
הצבא הגרמני נכנס לטורצ'ין ביום ד' 25 ביוני 1941.
יהודים נחטפו לעבודות כפייה ונצטוו לשאת את אות ההיכר היהודי. כעבור כמה ימים הוקם יודנראט.
ב 2 באוגוסט 1941 נעצרו לפי רשימה שהכינו אוקראינים מקומיים 276 יהודים, רובם צעירים, באשמת שיתוף פעולה עם הסובייטים. 30 מהם נשלחו לחפור בור ומשסיימו את המלאכה נורו. אחריהם הובאו השאר ונרצחו גם הם. כעבור כמה שבועות נורו ונהרגו 8 נשים יהודיות.
בימיה הראשונים של 1942 הוטל על היהודים לשלם כופר בזהב, בגדים וחפצים. ואכן, תוך שבועיים שילמו היהודים את מה שהוטל עליהם. בינואר 1942 הובאו לטורצ'ין יהודי אוזדיוטיץ', ווייניצה, קיסיילין וכפרי הסביבה – 1500 נפש בערך. בפברואר 1942 ניתנה ליהודים פקודה להתרכז תוך כמה שעות בגטו. בשטח הצר הצטופפו בערך 3,000 נפש. 70 בעלי מלאכה נדרשים ובני משפחותיהם הורשו לגור מחוץ לגטו. בפנים שרר רעב, שכן רוב הרכוש נשדד בעת הכניסה לגטו. לעובד ניתנו רק 100 גרם.
במאי 1942 נשלחו 150 צעירים מן הגטו לעבודה לקייב. כולם פרט לאחד שברח, נרצחו.
בשבת, 22 באוגוסט 1942, נסגר הגטו והוקף באנשי המשטרה האוקראינית.
איכרים גויסו לחפירת בורות בבית העלמין היהודי שמצפון לטורצ'ין. למחרת, 23 באוגוסט, הובלו היהודים לבורות ושם נרצחו.
היו כמה מעשי מרי. הנפח משה זוברמן סחב רובה מידי שוטר אוקראיני והלם בו בקת, אך נורה ונהרג. כמה עשרות ברחו. חלק מהם חזרו והצטרפו ל 33 בעלי המקצוע שהושארו בחיים.
כעבור שלושה ימים באו לחסל אותם ואז ברחו 7 מהם ומצאו מחבוא. בעזרת האוקראיני קרוט והפולני ציגנקייביץ' הצטיידו הבורחים בנשק ובפיקודו של יהושע רוזנגרטן יצאו לפעולת עונשין נגד רוצחים אוקראיניים, ביצעו מעשי חבלה ואח"כ פעלו יחד עם יחידת פרטיזנים סובייטית.
טורצ'ין שוחררה ב 25 בפברואר 1944. 14 יהודים חזרו לטורצ'ין.
עפ"י פנקס קהילות ווהלין כרך ה'
ילקוט ווהלין יא' אלול תש"ט עמ' 30
ילקוט ווהלין יח' – יט' אב תשכ"ד עמ' 13