האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין בישראל

World Association Of Wolynian Jews in Israel

סארני

Sarny, Sarni, Сарни

עד ראשית המאה ה-20 הייתה כפר בנחלותיו של הגנרל דז'רז'ינסקי. בהתוועדות מחוז ווהלין, שנערכה בהורוכוב בינואר 1700 נזכרים יחד ברז'ניצה והכפר סארני . כלומר, כבר ישבו בה יהודים.
רק לאחר שנסללה מסילת הברזל קייב-קובל-וארשה, וסארני הפכה להיות צומת רכבות חשוב ונבנתה בה סדנה לתיקון קטרים, כלל אותה מיניסטר הפנים הרוסי פלווה, בצו מ-10 במאי 1903, בין 110 הכפרים שהוכרזו לעיירות, וליהודים הותר להתיישב בהן.

עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיע מספר היהודים ל 2,000 נפש.

יהודי סארני התפרנסו בעיקר מן היערות, כלומר מתעשיית העץ, וכן משיווק התוצרת החקלאית לאזורים אחרים.

בשנת 1907/8 יסד המורה בועז יושפה בסארני בית ספר עברי פרטי מודרני והוקמה גם אגודת "חובבי שפת עבר".
בעיירה פעל גם חוג ציוני שהיו בו עשרות חברים, מטעם החוג הוקמה ספרייה עברית.

בימי מלחמת העולם הראשונה נוסדה גימנסיה יהודית-רוסית, ובה למדו גם עברית ותנ"ך.

בסארני היו נוסף על בית הכנסת הגדול ועל בית הכנסת שבשכונת פולסקה, בתי מדרש לחסידי ברזנה, סטולין וסטפאן.
כתוצאה מן הפעולות הצבאיות התייצבה באמצע שנת 1915 החזית בקרבת סארני והעיירה התמלאה פליטים. במקום הוקם ועד עזרה לפליטים שסונף לוועד שבקייב – "קו"פה", הוועד נקרא גם הקומיטט של ברודסקי.

לאחר מלחמת פברואר 1917 השתתפו יהודי המקום באופן פעיל בהקמת הממשל המקומי. יהודים הצטרפו למועצת העירייה ולמנגנון בתי המשפט. למשרת סגן מפקד המשטרה המקומית התמנה יהודי. הוקם קואופרטיב מסחרי גדול, שסייע למסחר היהודי.
בבחירות שנערכו לאסיפה המכוננת ב 1917 ניצחו הרשימות הציוניות.

בעת מלחמת האזרחים השתנה המצב לרעה. בעיירה התפרעו יחידות צבא פטלורה וכנופיות שונות ולפחות 5 יהודים נספו.
במלחמת ברית המועצות-פולין שוב סבלו היהודים, חיילי הגנרל הפולני הלר התעללו בהם. הם אסרו קבוצות של נכבדים יהודים בתור בני ערובה ושלחו אותם למחנה ריכוז בוודוביצה (ליד קרקוב).

עד 1930 נכללו סארני והנפה בתחום וייבודיות פולסה. רק בצו נשיא המדינה מיום 29 בנובמבר 1930 הועברה הנפה לווהלין. בהנהלת העירייה של סארני היו במשך כל התקופה סגן ראש עיר יהודי, שני לאווניקים (חברי הנהלה) ולפחות 4 נציגים יהודיים היו חברים במועצת העיר.

לקהילה היהודית השתייכו מלבד יהודי סארני גם יהודי ברז'ניצה, דומברוביץ, הורודץ, טומשגורוד, סיכוב, רוקיטנה וכפרים רבים. בסך הכל בין 17 ל-18 אלף נפש.

80% מן המסחר הקמעונאי בסארני היה בידי יהודים. הסוחרים היו מאוגדים באיגודים ענפיים, ואלה הגנו על חבריהם מפני התנכלות השלטונות בעיקר בתחום המיסים. בשנת 1925/26 הוקם "הבנק למסחר ותעשיה" והוא החזיק מעמד עד שנת 1932/3.

בשנת הלימודים 1920/21 נפתח בסארני בית ספר עברי "תרבות", שגדל עד מהרה למוסד בן 7 כיתות. הוא פעל עד ספטמבר 1939. לידו פעלו גן ילדים עברי, ספריית "תרבות" ואולם קריאה. ליד הספרייה פעל חוג דרמה לחובבים שההכנסות מהופעותיו שימשו לתמיכה במפעלי התרבות העבריים.

מאמצע שנות העשרים היו בסארני תלמוד תורה וישיבה, שלמדו בה 38 תלמידים.

עם תום פעולות האיבה ב-1920 נוסד בית יתומים, שחניכיו למדו בו ללא תשלום בבית הספר "תרבות" וממנו עברו לבית הספר המקצועי. ערב מלחמת העולם השנייה הוחל בהקמת גימנסיה עברית "תרבות", אך כיוון שהממשל הפולני הערים קשיים רבים, נפסקו פעולות ההכנה. נוסף על ספריית "תרבות" היו בסארני גם ספרייה ביידיש, של ה"קולטור-ליגע" וספרייה קטנה ליד קן "השומר הצעיר". גם ליד ספריות אלה התנהלה פעולה תרבותית בצורת הרצאות, משפטים ספרותיים, נשפים, חוגי דרמה ועוד.

מאמצע שנות העשרים ועד ספטמבר 1939 פעלו בסארני סניפים של כל המפלגות הציוניות כמעט, "הציונים הכלליים", "המזרחי", הרוויזיוניסטים, "פועלי ציון" ועוד.
ברל פרימר יסד בשנת 1921 קן של "השומר הצעיר", במשך השנים קמו קנים של תנועות הנוער האחרות, "החלוץ הצעיר", "דרור", "השומר הדתי", "בית"ר", "גורדוניה" ועוד.

כשפרצה מלחמת ברית המועצות – גרמניה ניסו רבים להתפנות מסארני או לברוח ממנה ברכבת. אך בשבוע הראשון היה הגבול חסום ורק מי שהיו בידו רישיונות הורשה לעבור.

בצהרי ה 5 ביולי נכנסו הגרמנים לסארני. בהשראתם ובהסכמתם ערכו האוקראינים המקומיים במשך שלושה ימים פוגרום ביהודים, שבמהלכו שדדו רכוש והתעללו באנשים. שלושה ימים לאחר כניסתם הטילו הגרמנים על היהודים חובה לענוד סרט שרוול. ביום הכיפורים הוחלף הסרט בטלאי צהוב. הוקם יודנראט ובראשו עמד ש' גרשונוק, אך כיוון שהאיש היה זקן, השתלט על היודנראט המזכיר נוימן.

בחול המועד פסח תש"ב (2-4 באפריל 1942) רוכזו כ-6,000 יהודים בגטו ששטחו היה קטן והצפיפות הייתה רבה.

בחודש יוני 1942 הגיעו ידיעות על הרציחות ההמונית והחלה התארגנות למרי. הוקמו 3 קבוצות שהצטיידו במעט נשק חם, נשק קר וחומרים דליקים. לפי התוכנית התכוננו להצית ביום החיסול רבים מבתי הגטו, לפרוץ את הגדרות, לתקוף את השומרים ולעורר את ההמונים לברוח ליערות. אולם ביום החיסול כשנצטוו היהודים להתרכז, מנע מזכיר היודנראט נוימן, מקבוצות המרי לפעול ושכנע אותם שמדובר במיפקד בלבד, שאחריו יורשו היהודים לשוב לבתיהם.
הגרמנים הוציאו את היהודים מהגטו והובילו אותם למחנה פולסקה.

חיסול יהודי סארני והעיירות האחרות שרוכזו במחנה "פולסקה" בוצע בימים י"ד – ט"ו באלול תש"ב (27-28 באוגוסט 1942). כשהתחילו הגרמנים להוביל את היהודים אל הבורות, חתכו שניים מחברי קבוצות המרי טנדלר ויוסף גנדלמן את גדר התיל, הורו להצית אש בצריפים וקראו להמונים לברוח. ואכן, אלפים נסו, רבים מהם נורו ורק כמה מאות הצליחו להגיע ליערות ומעטים מהם שרדו עד יום השחרור.

סארני שוחררה ב 12 בינואר 1944.
הניצולים התרכזו בעיירה, הקימו גדר סביב קברות ההמונים והציבו עליהם ציון קבר.
מבניין הנ.ק.וו.ד. הצליחו להוציא אלפי תמונות אישיות של יהודי סארני, שרוכזו שם בתקופת השלטון הסובייטי לשם הכנת תעודות זהות ונשמרו בתקופת הכיבוש הנאצי.

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.

ספר סארני

תרגום לעברית של מאמרים ביידיש בספר היזכור. תרגמה: אסתר ויינשלבוים

מצבת הנצחה בבית העלמין בחולון

ילקוט ווהלין ג' תש"ו עמ' 22

ילקוט ווהלין ד' טבת תש"ו עמ' 31

ילקוט ווהלין ה' ניסן תש"ו עמ' 25

ילקוט ווהלין ז' כסלו תש"ז עמ' 31

סבא נפתלי והברלינסקים מאת בתיה ומיכה כרמון