רוקיטנה

ROKITNO :   Rokitna

ההתפתחות בסחר בעצים, הקמת בית חרושת לזכוכית שהתבסס על האוצרות הטבעיים וסלילת מסילת הרכבת קייב-קובל הפכה את רוקיטנה לישוב עירוני בשנת 1905

 

במקום רווחה אגדה על עיר עתיקה וישוב יהודי גדול שהיה במקום ונחרב בפרעות ת"ח ות"ט (פרעות חמלניצקי 1648). ואומנם קיים בית עלמין יהודי עתיק בכפר סמוך לרוקיטנה.

 

משפחות יהודיות צעירות הגיעו לעיירה בראשית המאה העשרים, העיקר מן הסביבה הקרובה. בראש בית החרושת לזכוכית עמד רוזנברג , יהודי מבלגיה שבנה שיכונים לפועלים (רובם ככולם פולנים) נטע גן ציבורי גדול בעיירה והקים לעצמו ארמון חורף.

 

יהודי רוקיטנה השתלבו בכלכלת העיירה המתפתחת והתפרנסו בכבוד ממסחר ומתן שירותים לאלפי הפועלים והמובילים. בבית החרושת ללבני בנין, בית חרושת לסודה ולימונדה וחלקן של המחצבות והמנסרות במקום היו בבעלות יהודים. כמו כן הוקמו בידי יהודים שני בתי מלון.

 

קופת גמילות חסדים שהוקמה מתרומות המפרנסים בקהילה היהודית ונועדה לתמוך בסוחרים קטנים, בבעלי מלאכה ומעוטי יכולת, התפתחה במרוצת הזמן והפכה ל"בנק עממי".

 

רוקיטנה השתייכה לקהילה היהודית בסראני ואליה היו מסונפים ריכוזים יהודיים קטנים בכפרי הסביבה :

 אוסטקי  ostki ,  אוסניצק   osnick  ,  אוקופי  okopy ,

בויד  budy  ,  בודקי   budki   , בורובסקי  borowsky ,

בודקי-סונוביצוביץudki-snowidowicz , בורובי boroweji,

בליז'וב  blezow , בילובייז'  bialowiez , ברזוב  berezow

גליננה  glinna  ,  דכט  decht,  וויטקביץ'  wojtkewycz ,

וואלצ'ה-גורקה  wolcia gorka ,  זאלאוויע zalawie   ,

טופיק  tupyk  ,  מסביץ'  masewycz , נאטרבה  netreba ,

סטאריקי  stariki, סנובודוביץ' snowidowicz ,

קיסוריץ' kisoricz  , קרפילובקה  karpiluwka

 

תוך שנים ספורות התארגנה ברוקיטנה קהילה יהודית של אנשים צעירים , לצד שמירת מצוות ולימוד תורה , קלטה את החיים המודרניים של תרבות המערב.

הקהילה הייתה למרכז חברתי ורוחני לסביבתה. ר' אהרון שמס כיהן כרב הקהילה ובבית הכנסת הישן "מגן אברהם" התרכזו חיי היהודים בכל ימות השנה, בחצר בית הכנסת היו ה"הקדש" ובית המרחץ.

 

בית ספר עברי של רשת "תרבות" הוקם בראשית שנות ה 20 . למדו בו מאות תלמידים . ב 1934 הוקמה "אגודת דוברי עברית " מטעם בית הספר, לידו פעלה ספריה ציבורית ןהופיע עתון קיר קבוע. חוג דרמטי ותזמורת שפעלו גם הם במסגרת בית ספר "תרבות" הירבו להופיע באירועים חגיגיים של הקהילה.

 

התנועה הציונית הגיעה לרוקיטנה מסראני הסמוכה, בה נוסדה אגודה "לחובבי השפת עבר" בשנת 1911 . סניף התנועה הציונית שנוסד ברוקיטנה פעל העיקר ללימוד השפה העברית, להפצת "שקלים" ולאיסוף תרומות לקרן קיימת . כן היה עליו להיאבק בבונד המקומי, אשר התנגד לקשר לארץ ישראל ובתחילה הייתה לו השפעה ניכרת על הנוער.

 

בשנת 1924 נוסד סניף "החלוץ" שהקים מוקד הכשרה במקום. ב1926 הוקם סניף "השומר הצעיר" שחייב את כל חבריו לצאת להכשרה ולעלות לארץ ישראל. תנועת בית"ר במקום הוקמה ב1928 פעלה בתחום החינוך לספורט והקימה פלוגות הכשרה לעליה לארץ ישראל.

 

ב-1933 הוקמה "ברית החייל" לחינוך צבאי ואימונים גופניים.

 

בשנת 1939 חיו ברוקיטנה והסביבה קרוב ל-3,500 יהודים.

 

 

בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטטרופ, שנחתם בין גרמניה לברית המועצות באוגוסט 1939, סיפחו הסובייטים את שטחי מזרח פולין, כאשר פתחה גרמניה במלחמה בספטמבר 1939. הצבא האדום נכנס לרוקיטנה באמצע ספטמבר1939.האוכלוסייה היהודית השתלבה במשטר החדש,אך כל המוסדות היהודיים נסגרו.

 

עם פרוץ מלחמת גרמניה ברית המועצות (22 ביוני 1941) חיו בעיירה 2,350 יהודים. הגרמנים כבשו את האזור תוך זמן קצר ומיד עם כניסתם לעיירה החלו הפגיעות ביהודי רוקיטנה. מונה יודראט (מועצה יהודים מטעם) ובחודש אפריל 1942 הוקם הגטו ואורגנה משטרה יהודית. בבנין בית הכנסת החדש הקימו הגרמנים בית מלאכה בו העסיקו לצרכיהם בעלי מלאכה יהודים. רוב הזמן שרר בגטו רעב כבד.

 

ביום י"ג בחודש אלול תש"ב (26 באוגוסט 1942) נערכה אקציה (פעולת חיסול) בגטו. 1,631 יהודים רוכזו בכיכר השוק מול בית הכנסת החדש. באש רובים שנפתחה עליהם במקום נרצחו כ-300 איש . 400 יהודים נתפסו והובלו בקרונות רכבת לעיר סרני , שם נורו, עם יהודים אחרים מהסביבה, לתוך בורות שהוכנו מראש. יתר היהודים נמלטו מן הכיכר ליערות, רובם נתפסו ונרצחו על ידי האוקראינים. האחרים הצטרפו לפרטיזנים הרוסים ולחמו בנאצים ובעוזריהם עד תום המלחמה. יהודי העיירה שנמלטו בראשית המלחמה עם הסובייטים הנסוגים התגייסו ולחמו בשורות הצבא האדום.

 

 

רוב שארית הפליטה של קהילת יהודי רוקיטנה עלו אחרי המלחמה לישראל

 

  

אתר האינטרנט של קהילת רוקיטנה והסביבה:

http://www.rokitna.org.il/

 

 

מצבת הנצחה בבית העלמין בחולון:

http://www.kadisha.biz/showitem.aspx?levelId=59581&itemId=609&template=6

 

 

סיפורו של חיים בר-אור ניצול מרוקיטנה:

מילרד רות, יערות אבודים; אפי מלצר מחקר והוצאה לאור, 2010.


 ילקוט ווהלין ו'  אב תש"ו   עמ' 27  http://www.wolyn.org.il/collection-226


 ילקוט ווהלין ד'  טבת תש"ו  עמ' 32  http://www.wolyn.org.il/collection-225