ורקוביץ

 WARKOWICZE

                                                        

על שפת נחל הסטובלה, סמוך לכביש קייב-לבוב, ואוזיראן, במרחק ארבעה ק"מ ממנה - בין הערים רובנו במזרח ודובנה במערב - נמצאות בתוך נוף קסום של ירק שדות, עצים, יערות, עם כחול של נחל מתפתל ואגם רוגע המתכסים לובן מבהיק של שלג עם בוא החורף.  

 

ורקוביץ נוסדה באמצע המאה ה 16. בשנת 1765 היו בה 70 בתים של יהודים וישבו בהם למעלה מ 350 נפש. כעבור מאה שנה הוכפל מספר היהודים.

בראשית המאה העשרים נוספו לוורקוביץ יהודים רבים שגורשו מהכפרים בעקבות הגזירות שאסרו על יהודים לגור בכפרים.

יהודי ורקוביץ עסקו בעיקר במסחר זעיר, במלאכה, הוראה ובחקלאות. היו בה טחנת קמח, מגרסות כוסמת, חנות צילום, מפעלים לייצור לבנים, רעפים, צינורות בטון לבארות מים ובתי מלאכה של נפחים, נגרים, חרטים, רצענים, מאפיות וחנויות.

אחדים מהסוחרים המקומיים עסקו בסחר תבואות ופירות שנשלחו לאזורים שונים בפולין.

החינוך היהודי התרכז בבית-ספר פרטי יהודי שלמדו בו גם עברית, בתלמוד תורה ובחדרים.  בוורקוביץ הייתה ספרייה ציבורית ולידה פעל חוג דרמה לחובבים שהעלה הצגות על הבמה. ההכנסות נתרמו לארגוני צדקה מקומיים.

משנת 1903 ועד יומיים לפני יום כיפור 1942 כיהן ברבנות הרב מאיר-חיים שוחט.

בוורקוביץ היו בית כנסת (הגדול), בית מדרש ושטיבל של חסידי אוליקה ושטיבל של חסידי טריסק.

בשנת 1920 נוסד במקום סניף של "החלוץ" ובסוף אותה שנה עלו 4 חלוצים לארץ ישראל. ההסתדרות הציונית הכללית הייתה פעילה ביותר בין המבוגרים ובין תנועות הנוער גילו פעילות רבה "בית"ר" "החלוץ" ו"הנוער הציוני".

 

אוזיראן   Ozyran

נוסדה בשנת 1848 בימי הצאר ניקולאי הראשון כמושבה יהודית חקלאית. התיישבו בה 208 נפש שבאו מערים ומעיירות שונות בפלך והלין.

בשנת 1898 נמנו בה 637 נפש.

במפקד של שנת 1921 נמנו באוזיראן 796 יהודים ו 47 לא יהודים.

בשנות השלושים היו באוזיראן בערך 200 משפחות יהודיות וברשותן היו 2,500 דונם אדמה.

החקלאות הייתה ברמה גבוהה יחסית והחקלאים השתמשו במכונות לעבודת השדה.

אחד מענפי החקלאות החשובים היה סלק הסוכר שנמכר לבית חרושת לסוכר בעיירה הסמוכה מיזוץ.

יהודי אוזיראן עסקו גם בסחר בהמות וסוסים והיו במקום שתי טחנות קמח, בית חרושת למצות ושש חנויות.

החל משנת 1897 כיהן ברבנות הרב אליהו בלומנצוויג.

באוזיראן התקיימה פעילות ציונית ותרבותית ופעל בה סניף של "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר".

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, באחד בספטמבר 1939 , כיבוש פולין ע"י הגרמנים וחלוקתה על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, מצאו עצמם יהודי ורקוביץ ואוזיראן תחת השלטון הסובייטי.

תנאי החיים הורעו אמנם, אך במשך שנתיים המשיכו היהודים לחיות בשלווה יחסית .

בכל אחת מהעיירות הוקם קולחוז יהודי  שהכיבוש הגרמני שם להם קץ.

 

ביוני 1941 הופצצה ורקוביץ' וסביבתה ע"י מטוסים גרמנים ותוך זמן קצר כיתרו חיילים גרמנים את האזור.

הם שעטו לתוך העיירה על אופנועיהם, פשטו על בתי היהודים בזזו והרסו מכל הבא ליד. למחרת היום הודבקו כרוזים המצווים על היהודים להביא אל כיכר השוק כל מטבע זר, כלי כסף וזהב, תכשיטים ויהלומים אשר ברשותם ולמוסרם לידי הגרמנים. גם את מקלטי הרדיו נצטוו למסור.

 

כעבור יום נוסף נצטוו היהודים לענוד סרט עם מגן דוד ונאסר עליהם לצאת מהבתים מתחילת החשיכה עד אור הבוקר.

 

מדי יום נודעו גזירות חדשות. הגרמנים התחילו לתפוש יהודים ולהעבידם בתיקון  הכביש רובנה-דובנה, ואחר כך בהצרת פסי הרכבת.

חדשים של אימה ופחד, השפלות, עינויים ועבודת פרך עברו על יהודי ורקוביץ ואוזיראן.

 

לקראת חג הפסח של שנת 1942 נצטוו לסגור את עצמם בתוך גטו. ורקוביץ חולקה לשניים ובחלק הקטן יותר נאלצו להצטופף כל יהודי העיירה.

 

" הצפיפות בדירות, שבלאו הכי לא היו מרווחות מדי, נהייתה חמורה ביותר. בקושי התמקמנו, איכשהו, והצטופפנו בכל פינה אפשרית כשפתאום הגיעו כל היהודים תושבי העיירה הסמוכה אוזיראן, אשר נצטוו לעזוב את בתיהם תוך שעתיים ולעבור לגטו ורקוביץ. כן הובאו לגטו כל היהודים אשר התגוררו בכפרים הסמוכים והרחוקים יותר. כולם, על מיטלטליהם הדלים שהצליחו לקחת איתם, הצטרפו לבתים המאוכלסים בדוחק האיום. אם לפני בואם היה צפוף בגטו, טרם ידענו צפיפות מהי. העיירה ורקוביץ מנתה כ- 1500 תושבים יהודים, אוזיראן כ- 1100, על כל אלה יש להוסיף כ- 120 פליטים וכ- 60 יהודים מהכפרים והרי המספר הכללי הגיע לכ- 2780 נפש. כל אלה הצטופפו בשטח שהיה פחות ממחצית גודלה של העיירה המקורית, כך שבכל חדר היו בין חמישה-עשר לעשרים איש, כשהגודל הממוצע לחדר הוא כארבעה עשר מ"ר.

דמינו לתרנגולות אשר הוכנסו ללול סגור כדי שניתן יהיה להוציאם לשחיטה ברגע  שרק יוחלט עליו."

 

לפני חג השבועות נפוצה השמועה, כי שבויים רוסיים, בפיקוח הגרמנים חופרים בורות ביער מאחורי אחוזתו של גרופרמן.

 

ארבעה ימים אחרי שמחת תורה, בכ"ז בתשרי תש"ג, 8 באוקטובר 1942 ראשיתו של הסתיו, היה יום שמש נעים. עלים צהובים ואדמדמים כבר נשרו וכיסו את האדמה. האוויר היה צלול וריחני והאיכרים עבדו בשדות.

 

בתוך השקט הפסטורלי נשמעו צעקות הגרמנים "לצאת מהבתים" ויהודי גטו ורקוביץ ואוזיראן הובלו אל הבורות שהיו חפורים בחיק טבע נהדר.

 

2350 גברים, נשים, נערים, נערות וטף נורו למוות בידי החיילים הגרמנים והשוטרים האוקראינים. על גופותיהם שנערמו שכבות שכבות שפכו האוקראינים דליים של סיד.

 

מי שניצל מהטבח נרדף על ידי הצוררים ביערות, בבורות, במתבנים, באורוות ובדירים ורק מעטים שרדו. רבים נתפסו ונרצחו לאחר מכן. רק בודדים נשארו בחיים במוצאם מסתור ביערות, בשדות, או אצל האיכרים הצ'כים בכפרי הסביבה.

 

 

 

 

בקיץ 1993 יצאה לאוקראינה קבוצה קטנה של ניצולים, יחד עם בנים, בנות ונכד אחד ועלתה אל קבר האחים שם ביער.

במעלה הגבעה המשקיפה לעבר ורקוביץ, מול הטירה ההרוסה של גרופרמן,

עומדת מצבת אבן אפורה ובראשה מגן דוד עם כתובת באוקראינית.

 

את המצבה לזכרם של יהודי ורקוביץ ואוזיראן, הקים ניקולאי קושנירנקו.

 

כ 12 שנים לפני המסע לוורקוביץ, הוקמה בבית העלמין בחולון מצבה לזכר

הנספים בני שתי הקהילות.

 

מדי שנה, ביום השואה פוקד את המצבה קומץ קטן של ניצולים.

 

במצבה מוטמנת מגילת הנצחה הכוללת את שמות הנרצחים מוורקוביץ ומאוזיראן וכן עפר מאדמת גיא ההריגה.

 

 

נכתב ע"י ציפי קרליץ  עפ"י:

 

פנקס קהילות פולין, כרך ה'

 

ספקטור שמואל, שואת יהודי ווהלין  1941-1944 , יד ושם, 1986

 

קרופ מרדכי, בין יאוש לתקווה, משרד הבטחון, 1992.

 

Goldenberg Sam & Anna, Whispers in the darkness, Shengold, 1988.

 

 

ורקוביץ באתר מורשת יהדות פולין:

http://www.moreshetyahadutpolin.org/glossary/284.html


ילקוט ווהלין יא' אלול  תש"ט  עמ' 19 collection-231


גטו ורקוביץ אוזיראן ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג  עמ' 62

collection-230



סיפורם של חנה ומרדכי קרופ ותמונות מוורקוביץ

http://krupstory.blogspot.co.il/p/blog-page.html




המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל