אנופוליה

עיירה קטנה במחוז אוסטראה.

אנופוליה הייתה נחלתו של בעל האחוזות הגנרל מיור איווקוב, אך שמה היה קשור בשמה של בעלת היערות והשדות שלפניו (אנופוליה – שדה אננה).
עם קביעת הגבול הרוסי-פולני לאחר מלחמת העולם הראשונה נפלה העיירה בחלקה של רוסיה-אוקראינה כחמישה ק"מ מהגבול הפולני.
על היישוב היהודי בעיירה ידוע ממפקדים של הרוסים כי בשנת 1847 היו בה 1626 יהודים, ובשנת 1897 – 1812 יהודים.
התפתחותה פיגרה לגבי העיירות הסמוכות לה מטעמים רבים ובייחוד משום שנשארה מעבר לגבול הרוסי.
כתחנת מסילת הברזל שימשה לה סלאבוטה, במרחק 13 וירסטאות בערך, ודרכה התקשרו אנשי העיירה רק עם העולם הרוסי.
כל המגיע לעיירה מיד יכול היה להרגיש את החיים הפטריאכליים ששררו בה. יהודים יראי שמים וחסידים ברובם הגדול בלבושם במסורתי, בתים קטנים ונמוכים, שוק בכיכר רחבה ובו חנויות וחנוונים, והחיים אפורים ושקטים.

בבית העלמין עתיק הימים נמצאו עד הזמן האחרון שלוש מצבות עתיקות גדורות אוהלים, אחת של המגיד הגדול ר' דוב-בר  ממז'יריטש, השניה – של ר' לייב הכהן מטוצ'ין, והשלישית של ר' זושא.
 
בשנות התשעים של המאה הקודמת לערך, פרצה דליקה גדולה בעיירה וחלק גדול של בניניה עלו באש, ביניהם בית הכנסת הגדול, שהיה בניין עתיק בנוי בסגנון מיוחד ובתי המדרש שעמדו בקרבתו. דליקה זו נשארה חקוקה בזיכרונם של אנשי אנופוליה וצוינה בשם "השריפה הגדולה". מאורע זה גם שימש תאריך, כנהוג בפי הבריות.
לאחר שהעיירה נבנתה מחורבנה , עוכבה משום מה בניית בית הכנסת הגדול ועל מקומו הוקם באופן ארעי צריף קטן לתפילה שעמד עד הימים האחרונים.
לעומת זה נבנו מחדש בית המדרש והקלויזים הטריסקי, האוסטראי המקרובי והברזנאי. חוץ מאלה עמד בקצה אחר של העיירה הקלויז הצ'רנובילי.
בתוך האווירה החסידית של העיירה היה קיים בה עוד לפני המלחמה העולמית הראשונה ארגון ציוני בצדו של ארגון בונדאי. הנוער נמשך לתנועות.  אחרי המהפכה המדינית ברוסיה עמדו הארגונים האלה, שהיו קטנים וחלשים, לצאת למרחב אך מיד החלו מלחמות אזרחים ופגיעות ביהודים.  עוד בימי שלטונו של קרנסקי התפרעו איכרי המקום וערכו פוגרום ביהודי אנופוליה.
ביום ה' 30 בנובמבר 1917 התקיים בעיירה יום שוק גדול. מזה כמה חודשים שהעיירה הייתה נתונה בפחד מפני פוגרום. האוכלוסייה  המבוהלת הזעיקה מאז לכל יום שוק מיליציה וחיילים לשמירה. סמוך לשעה 1 אחה"צ נכנסה קבוצה קטנה של איכרים לחנותו של כובען ועמדה לקנות כובעים. כעבור כמה רגעים פרץ סכסוך. ניתן האות וקהל רב של איכרים כפריים התפרצו לחנות ושדדו כל מה שנמצא בה. אחרי זה פנה קהל של אלפי פורעים לשאר החנויות שבעליהן הספיקו בינתיים לסגרן. הפורעים שברו במטילי ברזל את המנעולים ובמשך מחצית השעה רוקנו כל החנויות היהודיות בעיירה. הקוזקים שהובהלו למקום ירו פעמיים באוויר, אולם הדבר לא השפיע על ההמון. כפי שהוברר אח"כ הקוזקים הם שהסיתו את האיכרים לשוק וקראום לפוגרום. למחרת הגיעו מאוסטראה (עיר המחוז) נציגי מועצת הדפוטטים של הפועלים והחיילים. הוקמה ועדת חקירה והתכוננו לצאת לכפרים לחפש את הרכוש השדוד, אך האיכרים איימו בגלוי לערוך פוגרום שני ולהרוג ביהודים – והעניין השתתק.
היה זה פוגרום בזעיר אנפין. בנוסח תקופת קרנסקי שפגע ברוב הקהילות, שמטרתו הייתה שוד וביזה, אך לפוגרום אמיתי בנוסח אוקראינה זכתה אנופוליה בשנת 1919 כשצבא פטלורה, המנוסה בשחיטות יהודים לרוב, ערך פוגרום פרידה ליהודי אנופוליה בשעת מנוסתו מפני צבאות הרוסים והפולנים. בפוגרום זה נפלו שנים עשר יהודים, ביניהם ראש הקהילה הולצמן.

בדרך כלל לא הצטיינה אנופוליה בעסקנות ציבורית הראויה להערכה כבעיירות ווהלין שנכללו בשלטון הפולנים מעבר השני לגבול. הפולנים שלטו רק זמן מה בעיירה ואז היה המצב פחות או יותר יציב, אך יחס השליטים ולחץ המסים הכבידו למדי על חיי היהודים והדבר גרם ליציאה מבוהלת של כמה מהתושבים היהודיים לערי הסביבה.
אח"כ עברה אנופוליה לשלטון הסובייטי, וכאן יצויין כי מפאת הגורמים ששלטו ברוסיה המועצתית נבלמה בעיירה הפעולה הציבורית המעטה ואיתה גם הפעולה הציונית בעצם התחלתה. מאז נפסק כמעט כל קשר עם הקהילות והערים שמעבר לגבול. מסיבה זו לא הייתה גם עליית חלוצים מאנופוליה ורק יחידי סגולה הגיעו ארצה ע"י הברחת גבולות תוך סכנת נפשות. 

על תקופת 1920-1939 ימי השלטון ימי השלטון הסובייטי באנופוליה וכן על קיצה של האוכלוסייה היהודית שהושמדה בידי קלגסי היטלר לא הגיעו ידיעות ברורות, כי גם פליטים ופרטיזנים לא הגיעו עוד משם.

                                                                                                 אבא טשרניצר 

עפ"י ילקוט ווהלין ט' עמ' 27-29

 

collection-229

 

 

ויקיפדיה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%9C

 

האנציקלופדיה של הגטאות, יד ושם                                                                                  

 

http://www.yadvashem.org/yv/he/research/ghettos_encyclopedia/ghetto_details.asp?cid=1111