בילוגורדוקה

בין זסלב ושפטובקה , כעשרים ק"מ מזסלב.

משך דורות רבים היוו היהודים בבילוגורדוקה רוב מכריע וחיו להם שם את חייהם הגלותיים בשקט.
מספרם לפי מפקד 1847 היה 1066 נפש ועפ"י הספירה משנת 1897 הגיע ל- 1846 נפש. רובם בעלי מלאכה וחנוונים. 
את הילדים חינכו תחילה ב"חדר" כרגיל בעיירות, ומשגדלו נכנסו לבית הספר הממשלתי הרוסי. 
שלטון הרוסים נמשך בעיירה גם אחרי חלוקת פלך ווהלין בין רוסיה ופולין.
כאמור, מבילוגורדוקה עד עיר המחוז זסלב כעשרים ק"מ והקשר היה בעגלות, אם כי היו הולכים גם ברגל לזסלב. החנוונים היו מביאים את סחורותיהם מזסלב, משם היו באים מורים ומרצים לעיירה והנוער המקומי היה מתחנך עליהם.
באביב 1918, כשעבר גל מלחמת האזרחים באוקראינה, אירעו פרעות ביהודי בילוגורדוקה. משעבר דרך העיירה הגדוד הסובייטי הראשון, באחרון של פסח, החלו הפרעות באור היום. היהודים מיהרו להסתתר אצל שכניהם הנוצרים. אולם יד הפושעים השיגה רבים מהם ואז נפלו שמונה עשר איש מבין היהודים, מלבד מוכים ופצועים. לעת ערב הסתלקו הפורעים והיהודים החלו לחזור לבתיהם בהיותם אחוזי פחד.
אותו ערב חגגו ראשי הגדוד בבית אחד בעיירה על משקה וקלפים ודרשו מבנות המקום לחברתם.
למחרת בבוקר הגיע לעיירה גדוד רוסי אחר – השני הסובייטי, ושרידי הגדוד הראשון ברחו. אך היהודים נרדפו ע"י הגדוד השני ואלה מהבורחים שנתפסו הובאו לעיירה. הם נענשו על מעשיהם נגד היהודים.
היהודים טעמו כמה פעמים טעם המחנות האוקראיניים העוברים ושולחים יד ברכוש יהודי, ורק משנקבע שלטון סובייטי קבוע נרגעו. רבים מיהודי העיירה נכנסו לקולחוזים ולאט לאט הסתגלו למשטר החדש של שלטון הסובייטים.
במשך קרוב לעשרים שנה לא היה קשר בין יהודי בילוגורדוקה ובין היישובים שנספחו לשלטון הפולנים, רק ב-1941 באו במגע עם יהודי אוסטראה כשהיא נכבשה ע"י הסובייטים.
לדור הצעיר לא היה מושג מהחיים שמצאו באוסטראה והם הביעו התפעלות לדברים קטני ערך שפגשו באוסטראה היהודית.

אולם לא ארכו הימים וידם הארורה של שליחי היטלר השיגה גם את יהודי בילוגורדוקה. קיצם היה מר. הם הושמדו ונמחקו מעל פני האדמה.
בילוגורדוקה היהודית איננה עוד.

                                                                                                 שמעון מרגול

 עפ"י ילקוט ווהלין  י'  עמ' 24

collection-232