דרמן

כפר גדול ושקט הטובע בירק בין יערות בושצ'ה מזה לבין היערות שנמשכו עד אוסטראה- מזה. מקומו  -בקרבת העיירה מיזוץ'.

בכפר קטן זה נאחזו יהודים מלפני הרבה הרבה שנים. עם פרוץ המלחמה האחרונה התגוררו בכפר חמש עשרה משפחות שמנו כ-80 נפש. מהצד האדמיניסטרטיבי השתייך הכפר למחוז זדולבונוב ויהודי הכפר נמנו על קהילת זדולבונוב – הרי מבחינה רוחנית הייתה דרמן קשורה באוסטראה הרחוקה יותר. כך למשל נהגו לשלוח את הילדים המבוגרים ללמוד באוסטראה וממנה נתמשכה ההשפעה הרוחנית על הכפר.
יהודי הכפר כולם היו טובי לב ומכניסי אורחים. נחשבו לישרים ונאמנים במסחר. היו גם ערים וחמים לכל דבר שבצדקה וידם הייתה פתוחה בנדיבות למגביות הקרנות הלאומיות.
כל היהודים עסקו בחכירת גני הפרי הרבים שבהם נתפרסם הכפר, ובסחר הפירות שלהם.
יצויין כי ההתפתחות הייתה כמעט זרה להם והם מצאו את מחיתם בכבוד.
הכפר היה קרוב למיזוץ' הסמוכה בגלל תחנת הרכבת השוכנת בו וסחר הפירות הקשור ברכבת. כן מצא את מקומו במיזוץ' הנוער שכן שם היו תנועות ציוניות: בית"ר, גורודוניה, השומר הלאומי ועוד, והוא נמשך מהכפר אל העיירה התוססת כבחבלי קסם. גם הילדים ביקרו בבית הספר העממי הפולני ורק מלמד בא אליהם ממיזוץ' ללמדם עברית, חומש, דינים וכד'.
משסיימו הילדים את בית הספר נשארו על פי רוב בכפר בעסקי הגנים והפירות של הוריהם ורק מעטים נשלחו להשתלם מחוץ לעיר. רוב הנוער שבכפר מצא סיפוק בקריאת ספרים ועיתונים באידיש. מתוך העיתונות ידעו בכפר על הפעולה הציונית, על ארץ ישראל בבניינה והעלייה לא"י.

בתוך חשכת הגלות, עול המסים של השלטון הפולני ואיבת השכנים האוקראינים הנסתרת, זרמו לאיטם חיי היהודים בכפר, אולם הנוער המועט חלם ושאף לחיים חדשים, למולדת האומה ולחופש.

והנה פרצה המלחמה והצבא האדום נכנס לווהלין. המבוגרים המשיכו לעסוק משהו בגני הפרי ובני הנוער הספורים קיבלו משרות ותפקידים אצל השלטון הרוסי החדש.  
יהודי דרמן ראו עצמם מאושרים שהם נמצאים בחסות הסובייטים ואין הפורענות העוברת על קיבוצי יהודים מאיימת עליהם. אך לא ארכו הימים הטובים ויד הגרמנים מצאתם גם בדרמן המבודדת. היהודים לא הלכו אחרי הצבא האדום, הם הוסיפו להאמין בישרם ובהגינותם של צוררי הדור, וכך נפלו לתוך הרשת הפרושה לרגליהם. האוקראינים שעמדו רובם ככולם תחת דגל הבנדרובצים נתנו יד לגרמנים והם הם שהשמידו את היהודים בחסותם של הנאצים. וכך היה הדבר: בסוף תשרי תש"ג – אוקטובר 1942 – קראו את כל יהודי הכפר ושלחום למיזוץ' ושם הובלו בימים כ"ו וכ"ז תשרי 
(13-14.10.42) יחד עם יהודים מישובים אחרים במספר כולל של 2,000 נפש.
בדרכו האחרונה הצליח נחום פוליאק לפתוח את דלת החדר בו היו מרוכזים האומללים וברח עם בתו ועוד מספר יהודים. אלה והחוזרים מהצבא האדום הם שארית הפלטה של קהילת דרמן הקטנה.

באותיות של דם ייחרת התאריך כ"ו וכ"ז תשרי לעם כשאר תאריכי ההשמדה ההמונית של היהודים בידי הצוררים הנאצים והאוקראינים.  

                                                                                                   יוסף סודגלטר

עפ"י ילקוט ווהלין ח'  עמ' 28-29

 

collection-228