טשאן – טיאטפיפול

שם העיירה היה טשאן (כך נקראה בפי היהודים כל השנים), והוסב ע"י השלטון הרוסי לטיאופיפול. העיירה נחשבת על היישובים העתיקים של יהודים בווהלין, בה התגוררו בראשית המאה הנוכחית כ-300-400 משפחות יהודיות. הייתה זו קהילה קטנה עם מוסדות ציבור משלה, מנגנון כלי-קודש, "חדרים" שבהם למד כל ילד בעיירה עד אחרי גיל בר מצווה. חיים יהודיים ווהליניים התקיימו במקום כבכל עיירה פרובינציאלית.
בתקופת תנועת הצבאות ומחנות הלוחמים של 1918-1919 באוקראינה נפל בחלקם של יהודי העיירה לטעום מצרות הזמן שניתכו על ראשי היהודים באוקראינה במידה ובצורה שעברה כל גבול.
בראשית חורף 1919 הופיעה בטשאן פלוגה בלתי מסודרת של אנשי צבא אוקראיני ובראשה האטאמן (מנהיג) ואיתם תותח. הפלוגה מנתה כמאתיים איש בערך, ובהתרכזה בעיירה וסביבה, הכריזה על עצמה כעל רפובליקה מקומית (טיאופיפולית). האטאמן פרסם כרוז לתושבים וקרא לנוער להצטרף לשורות צבאו. נמצאו אוקראינים ויהודים שהצטרפו לפלוגה ול"רפובליקה" זו, מתוך נוחות או מתוך שראו הכרח בכך בתנאי הימים האפורים ההם, בכל אופן לא משום חובה. היהודים שקלו ופקפקו בכוחה של ה"רפובליקה", ובינתיים התבצרה פלוגת החיילים ולא נתנה לשום מחנה או כנופיה לחדור לעיירה, שראתה אותה כשטח שלטונה בלבד.
אך לא ארכו הימים ומחנה גדול של צבא הבולשביקים עבר בסביבה והופיע ליד טשאן.
חלק מהמחנה הרוסי חנה בעיירה וחלק המשיך את דרכו נגד הצבא האוקראיני. מאז חנו החיילים בעיירה הרגישו היהודים חוסר בטחון. נמצאו אוקראינים שקשרו אתם קשרים ואחרי מספר ימים יצאו החיילים ואתם אוקראינים לשדוד רכוש יהודים. היה זה פוגרום ממש לפרטיו. משניסו מצד היהודים להפריע לפורעים עברו הפורעים לפעולה בכוח הזרוע , הכו פצעו, ורצחו. משך יום ולילה נמשך משחק הדמים בו נרצחו כמה עשרות יהודים ונפצעו מאות. רובם מבוגרים . אחרי יומיים , לאחר שניתן לקבור את הקורבנות הופיעו נציגי ח' "יקופו" שעסקה אז בהושטת עזרה לנפגעי היהודים באוקראינה. ערכה חקירה שהוגשה לשלטונות, העבירה פצועים לריפוי והביאה מזונות לאוכלוסייה הרעבה והשדודה. (צילומי הזוועות, ההלוויות ועוד שנמסרו ע"י מר אברהם וורטהיים שמורים בארכיון ווהלין). מאז ירד מספר היהודים בעיירה. רבים נדדו לחו"ל או שעברו לערים.

על גורלה של טשאן בפלישת הנאצים לא הגיעו פרטים, אך ידוע שיהודיה הושמדו.
                                                                                                           א.א.

עפ"י ילקוט ווהלין טז'-יז'  עמ' 45-46