קרסילוב


קרסילוב

עיירה השוכנת על הנהר סלוץ' בקצה ווהלין על גבול פודוליה.

קרסילוב הייתה עיירה קטנה טיפוסית, בדומה לכל העיירות שב"תחום המושב". 
בקרסילוב היו 600 נפש. לפני שני דורות הייתה העיירה מפורסמת בבתי הבורסקי שלה. היו בה 24 בתי בורסקי, פרימיטיביים כמובן. 
השם קרסילוב היה שם לוואי המציין את טיב העור – "עור קרסילוב".
לכמה בורסקאים היו מחסנים למכירת תוצרתם בחרקוב, קייב ואודסה. במרוצת הימים כשהופיעו בשוק סוגי עור משובחים יותר – לא עמד העור הקרסילובי בתחרות, ותעשיית העור בעיירה הלכה והתנוונה. 
כדאי לציין שהעובדים במפעלים הנ"ל היו ברובם הגדול יהודים. לפנים נמשכו שעות העבודה מלאחר "הבדלה" ועד אחרי "לכו נרננה". גם במוצאי שבת היו עובדים, כי העבודה נעשתה בקבלנות והפועל היה תמיד בהול על שעות עבודה נוספות.
בקרסילוב היה גם בית חרושת גדול לסוכר, רכושה של הנסיכה הפולנית מניקובסקה, אך ליהודים לא הייתה בו דריסת-רגל, וחוץ מקניות מועטות בחנויות של יהודים לא הייתה לבית החרושת כל השפעה על הפרנסות בעיירה. התועלת היחידה שהפיקו היהודים מבית החרושת הייתה הכביש שנסלל הודות לבית חרושת זה וחיבר את העיירה עם פרוסקוב.
תמוה הדבר, שאעפ"י שבתי הפקידות (כולם פולנים) והפועלים היו מובדלים מבתי היהודים ומרוכזים כולם סביב בית החרושת – נבנו משם מה בית כנסייתם ובית הכומר דווקא בין בתי היהודים. 
בקרסילוב הייתה תחנת רכבת בקו "מסילת הברזל הפודולית – קו קורוסטן – קמנץ פודולסק. 
קרסילוב הייתה מרוחקת 27 פרסאות מפרוסקורוב הפודולית, שנתפרסמה בפוגרום הגדול בימי פטלורה. יתר היישובים הסמוכים הם: סטרוקונסטנטינוב – עיר המחז, קוזמין, קולצין, קופך, צ'אן (טיאופיפול), צ'ורני-אוטרוב, ניקולייב פודולסק ועוד. כולן היו עיירות ספוגות יהדות דתית, מסורתית ותרבותית.
על המצב התרבותי בעיירה השפיעו המורים העבריים. בעיירה הייתה תנועה עברית וציונית חזקה : ועד ציוני, הצגות ע"י להקות חובבים, תפילות מיוחדות בציבור  ב"שמחת תורה" במשרד הועד הציוני וברוב בתי הכנסת לטובת הקרנות הלאומיות, וכן ספרייה גדולה וחוגים ללימוד הציונות. 
תיזכר כאן הקדושה מלכה לאה גוטמן ז"ל שהייתה הרוח החיה בתנועה הציונית בקרסילוב ונהרגה בדמי ימיה ע"י ההידמקים הפטלוראים בהגינה על אמה ואחיה בימי הפרעות בעיירה.
קרסילוב הייתה גם עיירה של תורה, בבתי הכנסת שלה היו כמה וכמה לומדים וקול התורה נשמע בהם. גם בשעת התפילה היו מתווכחים בדברי תורה. התקיימו חברות ש"ס, משניות, עין יעקב ומזמן לזמן נערכו חגיגות "סיום" שמשכו קהל רב.
בעיירה רב היה מספר החסידים, רובם היו חסידי בויאן, סדיגורה, זינקוב ועוד.

בימי הפרעות באוקראינה בשנים 1917-1918 סבלה העיירה ממחנות הקוזאקים וההידמקים שעברו בה כמה וכמה פעמים ואף חנו בה.


מעשי שוד ביהודים היו דבר יום ביומו וכמה פעמים היו "פעולות גדולות" מלוות רצח, שבהן נהרגו כחמישה עשר יהודים.
בכל "פעולה גדולה" הלכו השכנים הנוצרים בעקבות ההידמקים ותחת בית שחיים שקים, שהיו ממלאית אותם כל טוב מבתי היהודים וחנויותיהם. 
אצל הגויים בכפרים אפשר היה למצוא טליתות, קפוטות של אטלס, שמלות משי ואף רהיטי יהודים. 
אכן סבלו היהודים בעיירותיהם מפגיעות זרים, אבל מהו סבל זה לעומת החורבן הכללי , פרי מעלליהם של הגרמנים הטמאים? ואם באמת לא נשארה בקרסילוב נפש יהודית חיה – תהיינה נא השורות המעטות האלו מצבת זיכרון צנועה לקהילה קדושה קטנה בווהלין, אחת מני רבות שהייתה ואיננה.

                                                                                      ישראל סבוראי (סבריר) 
 
עפ"י ילקוט ווהלין ב'  עמ' 28