בזליה הייתה עיירה עתיקת יומין במחוז קונסטנטין-ישן.
בשנת 1795 צורפה צורפה לחבל פודוליה והוכרזה כעיר, ומקץ שנתיים – ב-1797 הוחזרה לווהלין.
באותה תקופה נמצאו בבזליה 1225 יהודים. מסיבות שונות לא התפתחה העיירה, ובמפקד התושבים ברוסיה בשנת 1847 נמצא שהיו בה 924 יהודים. לפי מפקד 1897 ירד מספרם עד כדי 820 יחודים, בתוך אוכלוסייה כללית של 3332 תושבים.
דורות רבים ישבו יהודי בזליה במקומם וחיו בשלום עם שכניהם ועם בעלי האחוזה של העיירה, אך באמצע המאה ה 19 בא כנראה מפנה, כפי שאפשר לשפוט מפנייתם של יהודי בזליה למיניסטר הפנים הרוסי בשנת 1852 בעניין נגישות בעלי האחוזה לידיחובסקי , בהוכיחם שהיהודים גרים בבזליה מימים קדומים ובעלי האחוזה התייחסו אליהם תמיד יפה וביקשו הגנה. התוצאות אינן ידועות.
בבזליה התקיים דפוס עברי, מהראשונים בווהלין. בין השאר הודפסו בו "ספר מזבח הזהב" לר' שלמה בר' מרדכי (ש"סב), "חידושי הלכות" של המהרש"א ואחרים.
בראשית המאה הנוכחית ישב בעיירה צדיק בשם ר' יוסף דוד, שהיה איש מתקדם ונתן חינוך מודרני לבתו, בהזמינו עבורה מורה עברי מליטא – פייבל גולדנברג, שנשאר בבזליה ועסק בהוראה. חניכיו הצטיינו ורבים מהם יצאו ללמוד אח"כ בערים ומהם גם עלו לארץ ישראל.
בזליה היא עירו של הסבא משפולה, וגאוותם של זקני העיירה כל כך.
לפי ידיעות מקוטעות מניצולי קונסטנטין-ישן נחרבה בזליה בידי הצוררים הגרמנים ובניה היהודים הוצאו להורג.
מ. י. וו.
עפ"י ילקוט ווהלין י"א עמ' 28