זווהיל

 זווהיל – נובוגרוד והלינסק

אין מקורות מוסמכים על ראשיתה של העיר. לפי האנציקלופדיה הרוסית-כללית נזכרה העיר זווהיל בפעם הראשונה בכתבים ההיסטוריים הסלביים בשנת 1257. אז השתייכה העיר לנסיכות הפולנית הוולדימיר-והלינסקית.
במאה החמש עשרה שלטו בה הנסיכים ואסילי ואנדריי סימונוביץ, שנקראו "נסיכי (קניאזים) זווהיל". לאחר מותם שלט על העיר הנסיך קונסטנטין אוסטרוזקי. העיר השתייכה, עד לכיבוש ווהלין ע"י הרוסים (1793), למחוז (פוביאט) לוצק. עם צירופה לרוסיה נקבעה לעיר-פלכית ואילו ב 1804 הפכה לעיר מחוזית.

מחוסר אסמכתאות רשמיות אין לקבוע בדיוק את הזמן בו נוסדה הקהילה היהודית בעיר זו. ברשימות על גזירות ת"ח ות"ט (1648-49) אין היא נזכרת בין העיירות שבסביבתה. לפי המסורת ברחו אז יהודי זווהיל למבצר העיירה פולנאה, הסמוכה לה, ואבדו שם בין רבבות היהודים שנרצחו ע"י ההידאמאקים בפיקודו של האטאמאן קריוונוס.

לפי המסורת מקובל לחשוב שהעיר החלה להיבנות במורד ליד הנהר סלוץ'. כל התעבורה אליה התנהלה ע"י מעבורת, שהייתה צולחת את הנהר מגדה לגדה. בשכונה זו התרכזו תחילה אנשי עבודה, אשר שימשו את הכפרים בסביבה, וכשגדלה האוכלוסייה הובערו החורשות שבסביבה וניבנו חלקי העיר האחרים, לפי תכנון מחושב – רחובות רחבים וישרים, שבהם הצטיינה העיר.

בית הכנסת הגדול שבעיר הצטיין ביופיו והיה בנוי בסגנון מיוחד. עמודים גבוהים תמכו את כיפת התכלת ובה זהרו כוכבים נוצצים. ציורי מזלות ודמויות סמליות של מזלות שבטי ישראל הקיפו את התקרה הקמורה של הבית. היה זה אחד הבניינים העתיקים והמפוארים בעיר. את זמן בניינו מיחסים לשנים ת"ם – ת"ס (1680-1700).

ההתעוררות החסידית והשפעת ה"חבריה" וצדיקי עולם שהסתופפו בסביבה, השרו על כל חוגי העיר וסביבתה את הלהט החסידי ולא השאירו בה מקום רב לחוגי המשכילים להתגורר בו. הזוהר הרב ששפע מהדביקות החסידית וההתלהבות, היה ניכר עדיין בסוף המאה ה 19, עת בה האדמו"רים היו מבקרים בעיר והיו עורכים בה את "שולחנותיהם" בלילי שבת ובמוצאיה. רוח הדבקות החסידית מצאה את ביטויה העז ביותר במשורר הצעיר שצמח בעירנו מ.ז. פיארברג, אשר טבע בחבורת הצעירים שהתלכדה מסביבו את חותמו הרוחני לכל ימי חייהם.

היהודים היו בוניה העיקריים של העיר והם-הם שפיתחו במרצם ובחריצותם את מסחרה  ותעשייתה הענפה בחבל כולו. גורם חשוב לקידום העיר והתפתחותה שימש מצבה הגיאוגרפי הנוח והכביש הראשי קייב-בריסק החוצה את העיר. היא שימשה מרכז לעיירות ולכפרים שבסביבה. מספר די גדול של יהודים היו עסוקים בעבודה בבורסקאות שנמצאה בפרבר מיוחד מחוץ לעיר. רב היה בתי המלאכה לתעשיית בגדים, כובעים, נעליים ורהיטים, שהיו מספקים את תוצרתם לעיר ולסביבה הקרובה. פרבר מיוחד במורד ההר ליד הנהר סלוץ' היה מיושב באנשי "עמך" שעבדו במתכת, נפחים, פחחים, היו גם הרבה פועלים שעסקו במלאכת הבניין לכל ענפיה. מראה פני העיר ואנשיה העידו, כי רוב תושביה הם אנשי עמל. היו בעיר גם בנקים ובתי מסחר גדולים – לתבואה, לבדים ואריגים, עורות וחמאה, שהיו נשלחים ע"י הסוחרים למרכזי התעשייה לרוסיה וגם לגרמניה. בסוף מלחמת העולם הראשונה הונח בעיר קו הרכבת קורסטין-שפטובקה והעיר צורפה לקו הפוליטי המאוחד עם הקו הדרומי של רכבות רוסיה. קו זה הביא לאחר המלחמה תנופה כלכלית רבה לסחר העיר, אולם הוא הביא גם שואה ושבר על העיר, שכן צירופו לקווי הרכבת העיקריים גרמה לריכוז צבא פטליורה (מפקד צבאות האוקראינים, שנודע בפרעות שערכו גייסותיו ביהודי אוקראינה) והכנופיות ששרדו מסביבו ולקרבות שלהם עם הצבא האדום. 

בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה הוקמו בעיר כמה מוסדות צדקה וחסד: בית חולים, לינת צדק, הישיבה הגדולה ותלמוד תורה, בית מרחץ ציבורי ועוד. כל בנייני המוסדות הללו נבנו על ידי הקהל או על ידי נדבנים והתנהלו ע"י עסקנים וגבאים מתנדבים אשר היו מסורים בלב ונפש לתפקידם. כבר סופר על המלחמה הציבורית שהתנהלה סביב ל"תלמוד תורה". גם הפעולה בבנקים עוררה תסיסה רבה והאספות הכלליות השנתיות שבהן בחרו את הנהלותיהם היו סוערות ומלחמה ערה התנהלה בין חוגים ציבוריים שונים להרחבת האופקים ומעמדם.

הפעולה הציונית התרכזה סביב לבית הספר והספרייה הציבורית, איסוף כספים לקרן הקיימת, הפצת שקלים ו"שערים" למניות הבנק הקולוניאלי, הפצת הספרות העברית ובייחוד את העיתון "הפועל הצעיר" אשר השפעתו רבתה עלינו.
הרוח הציונית התעוררה, גם בחוגים שלא הכירו עד כה בציונות ובא לידי גילוי גם הכוח  העולה של חוגי "צעירי ציון" . אורגנו שעורי ערב לעובדים ולנוער, התקיימו אסיפות עם בבתי הכנסת . רבתה אז התסיסה מסביב למלחמת השפות והחינוך העברי, והחוג הציוני התמסר במרץ רב לקיים מחדש את בית הספר המתוקן.

חוזה השלום בין רוסיה ופולין מה 22 באוקטובר  1920 אישר את העברת זווהיל לרשותה של רוסיה הסובייטית. דבר זה גרם לשינוי בהרכבה של האוכלוסייה במקום. החלק החשוב של התושבים, הפעיל שביניהם ואתם המוסדות התרבותיים והסוציאליים עזבו את העיר לילה לפני מסירת העיר לסובייטים ועברו למדינת פולין. האוכלוסייה המקומית, שבגלל הפרעות והמהומות נידלדלה עוד בשנים הקודמות, פחתה והלכה ורק מעטים ובודדים נשתקעו בעיר.

עם ייצוב השלטון הסובייטי במדינה, ועם העברת המשק ממצב של מלחמה למצב של "ימים כתיקונם" – החלו אמנם רבים מהתושבים לחזור לעיירה, אולם הם נתקלו כבר באוכלוסייה חדשה וזרה להם לגמרי, כי במשך הזמן נהרו לזווהיל אנשים חדשים מכל רחבי רוסיה לרגל המעמד החדש שניתן לה.

העיר נעשתה לעיר ספר רבת חשיבות. מצבה הגיאוגרפי הכשיר אותה לתפוס מעמד אסטרטגי להגנתו של חלק זה של רוסיה הסובייטית. קו הגבול הסובייטי-פולני עבר במרחק של 25 ק"מ מהעיר וכל השטח מהעיר עד הגבול היה מכוסה יערות עבותים ומספר כפרים חבויים בינותם. 

הידיעות שהגיעו אלינו מעידות על גילויי גבורה נהדרים מצד בני זווהיל, בייחוד הנוער, כלפי הפולש הנאצי. הממשלה הרוסית פעלה רבות למען הצלת האוכלוסייה היהודית מציפורני הנאצים וחלק גדול הועבר אמנם בעזרת השלטונות למרחבי רוסיה, אולם רבים נשארו בעיר ועליהם היה למצות את כוס התרעלה עד תומה. לא על נקלה עלה להם לנאצים לדכא את האוכלוסייה בזווהיל. היהודים עמדו על נפשם ולפני שהוכרעו נאבקו אתם קשות וגם הירבו את חלליהם. 
בראשית 1942 היו חודרים לזווהיל אנשים מקוריץ, מקרמניץ ומהיערות שבסביבה ונלחמו בגבורה בנאצים. כן התמסרו לפעולות הצלה של שרידי שארית הפליטה והודות להם הגיע חלק  מהם לארץ ישראל, וכזה היה סיומה של פרשת הגבורה של בני זווהיל.

ביום אחד הוציאו את אלה שעדיין נשארו בעיר , זקנים וזקנות, שההליכה הייתה קשה עליהם. כולם כמעט החזיקו תינוקות על זרועותיהם, תינוקות העזובים מהוריהם שנהרגו. את אלה ריכזו על שטח שמלפנים עמד עליו בית הכנסת הצרנובולי ומשם הובילו אותם לבית הקברות הישן.

הקברנים עמדו הכן לפעולות, לא נשמעה אף אנחה אחת. אפשר היה לראות כיווץ שפתיים, עיניים מלאות זעם כלפי הרוצחים ולשמוע את שירת "אני מאמין" ששואת החורבן הפכה אותה ל"שמע ישראל".

עם התמוטטותה של החזית הנאצית נעזבה שוב העיר – לחץ הצבא האדום מזה והתנועה הפרטיזנית מזה. היה זה בראשית שנת 1945. לאט, לאט החלו לחזור תושבי העיר הניצולים והתחילו בהקמת ההריסות.
אכן רבים מפליטי זווהיל הבקיעו להם דרך לארצות המערב בתקווה להגיע לארץ, מעטים הצליחו בכך.
      
עפ"י ספר זווהיל   
הוצאת האיגוד הארצי של יוצאי זווהיל והסביבה  תשכ"ב

 

http://yizkor.nypl.org/index.php?id=1776

 

מידע על חסידות זווהיל, בויקיפדיה:

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%96%D7%95%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9C

 

ילקוט ווהלין ד'  טבת תש"ו  עמ' 9           collection-224

 

ילקוט ווהלין טז'– יז' חשון תשי"ג עמ' 63  collection-230

 

ילקוט ווהלין ג' תשרי תש"ו עמ' 5             collection-223

 

ילקוט ווהלין ט' אב תש"ח עמ'  12           collection-229

 

ילקוט ווהלין 62 אב תשע"ג  עמ' 33         collection-276

 

 


המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל