לוקץ'

לוקץ'

עיירה בנפת הורוכוב

לוקץ' הייתה עיירה פרטית, שהשתייכה במאה ה 16 לנסיך סנגושקו, ומאמצע המאה  
ה 18 לרוזנים לבית פוטוצקי. הידיעות הראשונות על יהודים בלוקץ' הן משנת 1569. בשנות השלושים של המאה ה 17 התפרסמו יהודי לוקץ' בקשר לאיסור שהטיל אז הרב המפורסם שכיהן בלודמיר, ר' יום טוב ליפמן הלר, על רכישת הרבנות מאדוני העיר. סיבת האיסור הייתה, בעשרי המקומי ר' יוזל קנה את המינוי לאב בית דין ולראש ישיבה בלוקץ' בכסף.

ר' הלר הביא את החלטתו לפני התוועדות פרנסי גליל ווהלין, שנערכה בוישנייביץ בי"ח באייר שצ"ה (1635), ומאוחר יותר גם להתוועדות דובנא ארצות, שנערכה בלובלין בשנת ת' (1640). בינתיים התערבו למען ר' יוזל פרנסי אוסטראה, לוצק וקרמניץ. בתגובה ארגן ר' הלר עשרים בעלי בתים בלוקץ' והם בחרו ברב אחר, את ר' שלמה בן נטע שפירא.
בגזירות ת"ח ות"ט נטשו היהודים את לוקץ' והם חזרו אליה לאחר שחלפה הסכנה.

בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בהורוכוב בראשית שנת 1700 ודנה בחלוקת מס הגולגולת, הוטל על יהודי לוקץ' לשלם סכום של 900 זהובים – סכום נכבד, המראה שלוקץ' הייתה יישוב יהודי בן כמה מאות נפשות ושמצבם הכלכלי היה טוב בתקופה זו.

ברבע הראשון של המאה ה 18 שוב נזכרים רבנים ופרנסים מלוקץ' בהחלטות התוועדות דובנא ארצות.
ב 7 במרס 1782 לן בלוקץ' המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי בדרכו חזרה במפודוליה לבירה וארשה. רושם העיתים מצא אז את העיירה "מלאה וגדושה יהודים". המצב של רוב התושבים היהודיים לא השתנה גם במאה ה 19, בעת שהעיירה הייתה תחת השלטון הרוסי. 

בסוף יוני 1915 התקרב הצבא האוסטרי-גרמני ומעל לראשיהם של יהודי לוקץ' ריחף איום הגירוש בידי מפקדי הצבא הרוסי. הגזרה עוכבה לאחר מתן שוחד. בעיירה השתוללה אז מגיפת החולירע ולא היה בנמצא רופא לטפל בחולים.
לאחר שהתייצב השלטון הפולני חזרה הפעילות היהודית, הכלכלית והציבורית, לאפיקיה הקודמים. ריבוי היערות בסביבה אפשר פרנסה מסחר העצים, הסביבה החקלאית העניקה פרנסה ממסחר בתוצרת חקלאית ועיבודה. בשנת 1927 הוקם ועד לטיפול ביתומים. מאוחר יותר הופעלו מועדון נוער, ונוסדו קנים של "השומר הצעיר", "החלוץ", "בית"ר" ו"נוער המזרחי". מבין המפלגות היו פעילות התאחדות, "המזרחי" ומפלגות השמאל הציוני.

בשנות העשרים הוקם בלוקץ' בית ספר  עברי "תרבות" בן 7 כיתות. עבורו נבנה בניין גדול ונאה והוא פעל עד ספטמבר 1939. כמו כן פעלה ספרייה גדולה ע"ש י"ל פרץ, שהייתה בחסות אוהדי "הבונד" במקום. בלוקץ' היו בית כנסת גדול ושלושה בתי תפילה, אחד לכל אחת מסיעות החסידים: אוליקה, טריסק וריז'ין.

לוקץ' הייתה במסלול התקדמותה של ארמיית השריון הראשונה של הצבא הגרמני, שהייתה בחוד ההתקפה הנאצית על ברית ה מועצות. היא נכבשה ביום השני למלחמה, 23 ביוני 1941. עקב כך הצליחו רק מעטים לברוח. הגרמנים מינו יודנראט ובאמצעותו הטילו על היהודים תשלומי כופר גדולים. כמוכן הוטלה עליהם החובה לשאת אות היכר מיוחד. היהודים הועבדו בעבודות כפייה בחקלאות ובשירותים.

בראשית אוקטובר 1941 הוקם גטו סגור באיזור בתי הכנסת. כעבור זמן מה הובאו אליו גם יהודים מן העיירה סוויניוחי ומכפרי הסביבה. ביום כ"ו באלול תש"ב (13 בספטמבר 1942) שמו הגרמנים בעזרת שוטרים אוקראינים מצור על הגטו בלוקץ'. כל היהודים – 1,350 במספר – רוכזו במקום אחד והובלו משם אל בורות שהוכנו מראש וכולם נרצחו. רק בודדים הצליחו לברוח ולהישאר בחיים.

לוקץ' שוחררה בידי הצבא האדום ב  16 ביולי 1944.

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.

ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג עמ' 41 collection-230


המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל