ז'לוצק

ז'לוצק

כפר חקלאים יהודי בסביבת רפאלובקה

המושבה היהודית החקלאית ז'לוצק נוסדה בשנת 1847 על אדמת המדינה בין הכפרים ז'לוצק גדול וז'לוצק קטן. המייסדים היו 13 משפחות מברסטצ'קה. כל משפחה קיבלה חלקה של 260 דונם. כעבור מספר שנים עזבו כמה משפחות. האחרים, שלא יכלו להתפרנס מן האדמה הבוצית, פנו בחלקם לעסוק במסחר ובמלאכה. ועדה ממלכתית שביקרה במקום בשנת 1876 טענה, שהיהודים אינם מעבדים את חלקותיהם כראוי והורתה לקחת מן המתיישבים את רוב האדמות. לכל משפחה הושארו רק 65 דונם קרקע. בשל מיעוט הקרקע החקלאית השלימו היהודים את פרנסתם בעיסוק בחקלאות, בעבודות בניין, בנגרות וברוכלות. במושבה פעלו כמה מפעלים זעירים, טחנת קמח ומפעל להפקת שמן. בראשית המאה ה 20 נבנתה לא הרחק מהעיירה (5 ק"מ) תחנת רכבת בקו המסילה סארני-קובל. עקב כך נוסף עוד ענף פרנסה – הובלות. צעירים מבני ז'לוצק היגרו לארצות שמעבר לים. 

בשנת 1916, כשהתקרבה החזית לז'לוצק, התמלאה העיירה פליטים יהודיים. באמצע חודש דצמבר 1916 נטשו יהודי ז'לוצק את ישובם, אך חזרו אליו כעבור כמה ימים. בעת מלחמת האזרחים וחילופי השלטון היו בז'לוצק כמה מעשי שוד ויהודי אחד נרצח. בדרך כלל הוזעקו הגברים ועלה בידיהם לגרש את השודדים והפורעים.

למרות העזרה שקיבל היישוב לצורך שיקום הוא לא התפתח. בשנת 1925 נוסדה בז'לוצק קופה קואופרטיבית שהייתה מסונפת ל"אורט". תפקידה היה לתמוך בחקלאי ז'לוצק ואלה שבאוליזרקה הסמוכה בהלוואות. בשנת 1930 בוצעה במקום פרצלציה וחלק מאדמות המרעה היו לשדות גידולים. באמצע שנות השלושים היו ל 50 משפחות כ- 1,000 דונם.
בז'לוצק היו אז 64 בתים, 2 חנויות, 2 סנדלרים, 2 חייטים, 2 נפחים, טחנת קמח ומפעל קטן להפקת שמן. היו בה שני בתי כנסת, רב ושוחט. יהודי המקום היו כפופים לקהילת ולאדימירץ.

ילדי ז'לוצק למדו בבית הספר הממלכתי הפולני או בבית הספר העברי שברפאלובקה. כמו כן הייתה ספרייה קטנה. 
בשנת 1928 נפתחו קנים של "השומר הצעיר" ושל "החלוץ הצעיר" ומאוחר יותר של "בית"ר". במשך זמן מה פעל במקום קיבוץ הכשרה של "החלוץ".

בשנת 1934 עלו לארץ ישראל 10 משפחות, במסגרת העלייה שארגנה התאחדות האיכרים בארץ ישראל ("עליית צדיקוב") בשנים 1939-1941 גויסו כמה מצעירי ז'לוצק לצבא האדום. גיוס נוסף נערך עם פרוץ המלחמה, ביוני 1941. אבל מגויסים אלה נאלצו לחזור וכמה מהם נרצחו בדרך.

הממשל הסובייט עזב את האזור בראשית חודש יולי 1941 וחלפו מספר ימים עד שנכנסו הגרמנים. בינתיים השתוללו במושבה אוקראינים ושוטרים אוקראינים, ושדדו רכוש של יהודים, התעללו בהם ואף רצחו כמה יהודים. מאוחר יותר החרים הממשל המקומי האוקראיני, בפקודת הגרמנים, את משק החי, דברי ערך ועוד. על היהודים הוטלו תשלומי כופר והם אולצו לצאת לעבודות כפייה. אלה מהם שנשלחו לתקן את הגשר על הנהר סטיר ליד צ'ארטוריסק נרצחו שם.

ב 1 במאי 1942 הועברו יהודי ז'לוצק לגטו רפאלובקה ומשם הובלו בט"ז באלול תש"ב (29 באוגוסט 1942)  לבורות ונרצחו. לפני ההעברה לגטו ברחו 10 צעירים. הם הסתתרו אצל כפריים פולנים עד אביב 1943, אז החל טבח האוקראינים בפולנים והם עזבו. כמה מצעירים אלה הגיעו לגדוד הפרטיזנים הסובייטי "בוהדאן" בפיקודו של א' קונצ'ה. אחד מהם , אליעזר קנטור, היה מפקד חוליית חבלה ונספה בזמן מבצע חבלה.

אזור ז'לוצק שוחרר בידי הצבא האדום בראשית פברואר 1944.

עפ"י פנקס הקהילות  כרך ה'.   

ילקוט ווהלין ו'  אב תש"ו    עמ'  29  collection-226


ספר יזכור:


קהילת ז'לוצק, ערך ותירגם אריה אבינדב, אירגון יוצאי ז'לוצק בישראל, תש"ל 1970

המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל