מרוויץ

מרוויץ

עיירה בנפת דובנא

מרוויץ היא יישוב עתיק, שנזכר לראשונה בשנת 1145 בעת מסעו של הנסיך הרוסי רוסטיסלב יורייביץ'.
בשנת 1560 עבר היישוב לרשות האצילים לבית חודקייביץ', לאחר שאחד מבניה נשא לאישה נסיכה מבית וישניובייצקי.  יהודים במרוויץ' נזכרים לראשונה בשנת 1569, אך יש לשער שגרו שם עוד קודם.

ב 26 במרס 1583 נרשם בספרי המכס בבריסק הסוחר דוד פצ'וליץ' (בן דבורה) ממרוויץ שבווהלין. הוא הביא עמו סחורות שונות, כגון חגורות רקועות, דרבנות ואוכפים.  לאחר גזירות ת"ח ות"ט בשנת 1653, עדיין היו במרוויץ 10 בתים של יהודים. לאחר מכן גדל היישוב ובינואר 1700, בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בהורוכוב, הוטל מס גולגולת בסכום של 600 זהובים. היה זה סכום מכובד, מן הגבוהים בתחום הקהילה הראשית לוצק, שקהילת מרוויץ הייתה כפופה לה אז. 

במשך המאה ה 18 חלה ירידה במספר היהודים. היישוב היהודי במרוויץ גדל שוב במאה ה 19, היהודים עסקו בסחר בהמות, תוצרת חקלאית, במסחר זעיר ובמלאכה.  מחצית מבעלי המלאכה היו בנאים. הפרנסה העיקרית באה מירידים חודשיים, שהתקיימו בכל עשירי בחודש. עשר משפחות החזיקו משקי עזר חקלאיים.

במרוויץ היו שלושה בתי כנסת, שניים מהם של חסידים. אחד של חסידי אוליקה ואחד של חסידי טריסק.
בקיץ 1916, בזמן התקפת הגנרל הרוסי ברוסילוב, נמצאה מרוויץ בתחום החזית. בין הצבא האוסטרי-גרמני ובין הצבא הרוסי. יהודי העיירה גורשו ועקב הקרבות נהרסו ונקברו כל בתי העיירה.

בראשית תקופת השלטון הפולני התנהלו פעולות השיקום בעצלתיים ורבים מיהודי מרוויץ התיישבו במלינוב השכנה, שלא נפגעה במלחמה. מספר היהודים במרוויץ ירד והיא הייתה תלויה מבחינה מנהלית בשכנתה מלינוב.

היו בעיירה טחנת קמח וכמה בתי בד זעירים, אך רוב היהודים עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. מרוויץ צורפה לקהילה מקובצת שכללה גם את מלינוב, טרוביץ, אוסטרוזץ, בורמל ודמידובקה. מרכז הקהילה הזאת נקבע בשכנות, במלינוב.

ילדי מרוויץ שביקשו לקבל חינוך עברי, ביקרו בבית הספר העברי "תרבות" במלינוב, שפעל לסירוגין. 
הפעילות הציבורית הייתה מצומצמת, בעיקר במסגרת שתי מפלגות ציוניות. בני הנוער השתייכו לתנועת הנוער "בית"ר".

הצבא הגרמני נכנס למרוויץ ב 25 ביוני 1941. היהודים נדרשו לצאת לעבודות כפייה בשדה התעופה הקרוב, שהקימו בזמנו הסובייטים במלינוב. כיוון שלא כולם הופיעו, הוצאו להורג שני יהודים.  ב-27 ביוני אספו הגרמנים גברים מבוגרים וקשישים בעלי זקן, התעללו בהם, בעיקר בגזירת זקניהם, ואף היכו את הרב. למחרת, כשחזרו העובדים מן העבודה, נבחרו מתוכם 8 צעירים ונרצחו.  מן היהודים הוחרמו כל דברי הערך וחפצים שונים.  ב 10 ביולי 1941 הוטל על היהודים תשלום כופר ראשון. אחריו באו עוד תשלומים כאלה.

ב 24 במאי 1942 הועברו יהודי מרוויץ וכפרי הסביבה לגטו במלינוב. בכ"ח תשרי תש"ג (9 באוקטובר 1942) הוטל מצור על הגטו. כל היהודים הוצאו ממנו, הובלו לבורות שהוכנו מראש ונרצחו. רבים רצו לברוח, אך ניצלו רק 25 איש שהתחבאו אצל כפריים צ'כים ופולנים (בעיקר בכפר פנסקה-דולינה) וביערות.

מרוויץ שוחררה בידי הצבא האדום ב-6 בפברואר 1944.

עפ"י  פנקס הקהילות  כרך ה'

ספר מלינוב-מרוויץ טרוביץ'
   

תרגום לעברית של מאמרים ביידיש בספר יזכור. תרגמה: אסתר ויינשלבוים

 http://shemer.mslib.huji.ac.il/lib/W/ebooks/001750930.pdf 


ילקוט ווהלין א',  ניסן  תש"ה  עמ' 27

collection-221




המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל