קליבן

קלבן/קליבן   KLEWAN

עיירה בנפת רובנה

קלבן נוסדה ביישוב מבוצר עוד בתקופת רוסיה הקייבית. בשנת 1458 מסר אותה הנסיך הליטאי סווידריגיילו לקרובו, הנסיך מיכאל צ'ארטוריסקי וזה בנה בה מחדש מבצר והקיף את היישוב בחומות ובסוללות עפר. במחצית הראשונה של המאה ה 16 טענו הנסיכים לבית רדזיוויל לבעלו על קלבן וסביבתה והדבר הסתיים בהסכם בשנת 1555. בשנת 1648 נבזזה העיירה בידי חילות הקוזאקים ובשנת 1653 היא נפגעה פעמיים, תחילה פשט עליה ארבה ובדצמבר של אותה שנה עלו עליה חילות הטטרים והחריבו אותה . 

כעבור שנה, במטרה לעודד אנשים לבוא ולהתיישב בה ולפתחה מחדש, נתן המלך יאן קזימיר לקלבן זכויות מגדבורגיות ורשות לקיים בה שני ירידים שנתיים וירידים שבועיים.  על התיישבות יהודים בקלבן ניתן ללמוד ממסמך משנת 1563. אבל הידיעה הראשונה על יישוב יהודי שם היא  משנת 1577. יהודי קלבן, יחד עם התושבים האחרים, נפגעו קשות ממאורעות ת"ח ות"ט. יש לשער שחזרו לקלבן ושיקמו את היישוב לאחר הענקת הזכויות המגדבורגיות בשנת 1654. בהתוועדות גליל ווהלין, שנערכה בהורוכוב בינואר 1700, הוטל על יהודי קלבן לשלם 700 זהובים מס גולגולת. סכום זה מעיד על כך שהיו במקום כמה מאות יהודים. קהילת קלבן הייתה כפופה אז לקהילה הראשית לוצק.

עד שנת 1766 עלה מספרם והגיע עד קרוב לאלף, מספר זה כולל את היהודים בכפרי הסביבה, שהיו תלויים בקהל קלבן. בסוף המאה ה 18 הייתה ירידה במספר היהודים בעיירה, אבל לאחר חלוקת פולין ועם סיפוח קלבן לקיסרות הרוסית שוב גדל מספרם.

בשנות השבעים של המאה ה 19 היו בקלבן מספר מפעלים שייצרו שמן, חומץ ונרות. חלק מהם היו בבעלות יהודים. בעיירה היו אז שני בתי כנסת . בשנות התשעים של המאה ה 19 יסד מורה משכיל, שהתיישב בקלבן, חוג של משכילים חובבי השפה העברית וחוג של חובבי ציון. פעילותם של חוגים אלה עוררה את התנגדותם של היהודים האורתודוכסים ופרצו ביניהם מריבות. 

בשנת 1905 החלו להיפתח בקלבן סניפים של מפלגות ציוניות של ה"בונד". יהודי קלבן התפרנסו אז ממסחר בעצים, בתוצרת חקלאית, מהשכרת מעונות קיט בקיץ וממלאכה. שריפות פגעו קשות בעיירה אך תמיד שוקם מה שניזוק.

בשנה השנייה של מלחמת העולם הראשונה, בערב יום כיפור תרע"ו (1915), התנהל בקרבת העיירה קרב בין הצבא האוסטרי לרוסי. הקרב נמשך 9 ימים. כתוצאה מן ההפגזות נהרגו כמה יהודים. במלחמת האזרחים, שבאה לאחר מכן, היו מקרי שוד והתעללות, אך לא היו קורבנות בנפש. 

בתקופת שלטון פולין לא השתנתה הפעילות הכלכלית של יהודי קלבן. הם המשיכו להתפרנס ממסחר בעצים, ממסחר זעיר, ממלאכה ומהשכרת חדרים לקייטנים בקיץ. בעיירה פעלו איגודים של סוחרים זעירים ושל בעלי מלאכה. הפעילות הכלכלית נסתייעה בבנק עממי קואופרטיבי.  בבחירות לקהילות בשנת 1928 צורפה קלבן לרובנה ונציגה נבחר להנהלת הקהילה המאוחדת. סניף "תרבות" במקום היה פעיל מאד וקיים ספרייה משנת 1922, ומשנת 1924 גן ילדים ובית ספר עבריים. מוסדות אלה פעלו עד ספטמבר 1939.

הצבא הגרמני נכנס לקלבן ב 3 ביולי 1941. למחרת היום ריכזו הגרמנים 645 יהודים בבית הכנסת הגדול, הוציאו אותם אל מחוץ לעיר ורצחו את כולם.  לפי הוראת הגרמנים מונה יודנראט ועל היהודים הוטל לצאת לעבודות כפייה בכריתת עצים, בחקלאות ובשירותים. בסוף יולי 1941 רוכזו היהודים בגטו לא מגודר. 
ב 11 ביולי 1942 ריכזו הגרמנים כ 2,000 יהודים (ובתוכם יהודים מן הכפרים שהובאו קודם לעיירה), הובילו אותם לבורות שהוכנו מחוץ לעיר ורצחו אותם ביריות.  בערך 80 יהודים שהסתתרו ו 200 פליטים מיישובי הסביבה התפתו להבטחות הגרמנים וחזרו לקלבן. הם נרצחו ב 14 ביולי 1942.

קלבן שוחררה בידי הצבא האדום ב 5 בפברואר 1944.
מבין הבורחים והמסתתרים ניצלו כ 30 איש.


עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.


מרכז מורשת יהדות פולין:

ילקוט ווהלין א', ניסן  תש"ה  עמ' 18-21