סוויניוחי

סווינוכי/ סוויניוחי SWINIUCHY
עיירה בנפת הורוכוב

סוויניוחי, יישוב בנחלות של המלוכה, הייתה כפופה ישירות לסטרוסטה של נפת לודמיר.  באמצע המאה ה 17 נמנתה עם נחלותיו של האציל לשצ'ינסקי . רק מאמצע המאה ה 18 קיבלה מעמד של יישוב עירוני, וב 27 במרס 1790 אישר לה המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי את הזכות המגדבורגית וגם לקיים כמה ירידים שנתיים.
יהודים נזכרים לראשונה בסוויניוחי במחצית השנייה של המאה ה 16.

ב 16 ביוני 1579 התלונן האציל גולביץ שרכושו, שהוא זעום, ממושכן אצל יהודי העיירה סוויניוחי. ב 27 ביולי 1588 ברחו כל תושבי סוויניוחי, הנוצרים והיהודים מפני חייליו של האציל יאן ז'ורוויצקי מלוצק. כשביקר בסוויניוחי ב 5 בספטמבר (חודש לאחר מכן) שמש בית דין המבצר בלודמיר, עדיין לא מצא בה אף תושב. 
מ 8 בספטמבר 1598 קיים רישום של האשמות הדדיות של כומר ואיכר מצד אחד ויהודי בשם בער וחבריו מצד שני, שהאשימו אלה את אלה בהתנפלויות, מכות ושוד של כסף וחפצים שונים. 

בהתוועדות גליל ווהלין שנערכה בינואר 1700 בהורוכוב הוטל על סוויניוחי מס גולגולת בסכום של 337 זהובים ו 15 גרושים. לפי הערכות שונות היו ביישוב למעלה ממאה נפשות וקהילת סוויניוחי הייתה כפופה אז לקהילה הראשית לודמיר. מספר זה נשאר יציב במשך המאה ה 18, שכן המספרים המובאים ממפקדים לצורך מס גולגולת שלהן לא כללו משתמטים, כלי קודש ותינוקות עד גיל שנה.

בשנת 1765 היו בסוויניוחי 16 בתים יהודיים, ובשנת 1790 עלה מספר הבתים ל 23.  מקור פולני תיאר אותה אז כ"עיירה קטנה דלה ובנויה עץ.   במשך המאה ה 19 ועד מלחמת העולם הראשונה ישבו בסוויניוחי כמאה משפחות. פרנסתם הייתה על המסחר הזעיר והמלאכה. בקיץ 1915 ערב נסיגתו של הצבא הרוסי ממערב ווהלין, ביקר בסוויניוחי ש' אנסקי מטעם הוועד היהודי לעזרה לנפגעי המלחמה. הוא מצא בעיירה קרוב למאה משפחות יהודיות, שרובן גוועו ברעב, שכן נסתתמו מקורות הפרנסה. אנסקי השאיר ליהודי סוויניוחי סכום כסף קטן בתור סיוע.

בסביבות העיירה היו כמה קרבות בין הצבא הרוסי והאוסטרי. עקב כך נפגעה העיירה ורוב תושביה עזבוה ועברו למקומות אחרים.  סוויניוחי עצמה נכבשה בידי האוסטרים ואלה החזיקו בה עד שנת 1919.

במפקד שנערך בתחילת תקופת השלטון הפולני, בשנת 1921, נמנו רק 173 יהודים, אך עם השיקום בשנות העשרים ובמחצית הראשונה של שנות השלושים גדל שוב מספרם עד 500 נפש. כלכלת היהודים לא השתנתה, עיקר עיסוקם היה גם עתה מסחר זעיר ומלאכה.  העיירה השתייכה לנפת הורוכוב ויהודיה השתייכו לקהילת הורוכוב ולהנהגתה בחרו את נציגיהם.  רוב היהודים היו חסידי אוליקה ולכל אחת מן הסיעות האלה היה בית כנסת .

השלטון הסוויניוחי עזב את העיירה ב 23 ביוני 1941, העיירה נשארה ללא שלטון.  בשבת , 28 ביוני 1941, חזרו חיילי הצבא האדום לעיירה, אך רק לשעות אחדות, ונסוגו.  ב 7 ביולי, על פי הוראת הגרמנים, הוקמו ממשל ומשטרה אוקראינית מקומית. ב 9 ביולי נקראו היהודים לבית הכנסת ושם נמסר להם מפי ראש הוועד המקומי האוקראיני, שעליהם לבחור יודנראט, לשאת סרט שרוול עם מגן דוד ולתת תשלום כופר במצרכים (סוכר, פלפל ומלח). על היודנראט הוטלה החובה להכין את רשימת היהודים בגילים מ 18 עד 54, כדי להוציאם לעבודות כפייה.

היהודים הועסקו בתיקון דרכים , ניקוי שירותים ובכריתת עצים. בזמן העבודה התעללו האוקראינים בעובדים ולעיתים היכו בהם קשות.  ב 17 ביולי הצטוו בעלי המקצוע להתייצב והם הועסקו במקצועותיהם, ובתמורה שולם שכר בגובה מחצית משרכם הרגיל.

ב 20 ביולי על פי הוראת הגביטסקומיסר מהורוכוב, הוחרמו כל דברי הזהב והכסף. ב 22 ביולי שוב נצטווה היודנראט לתת כופר במצרכים. כמו כן הוחרמו העגלות והסוסים גם מחקלאים יהודים, ונלקחו בידי האיכרים.
בתהליך ההחרמה שדדו התושבים המקומיים את רכושם של היהודים. יהודים אחדים נאסרו בידי המשטרה האוקראינית, הוכו קשות ושוחררו תמורת כופר.

באוקטובר 1941 הועברו יהודי סוויניוחי לגטו לוקאץ' ושם חולקו לבעלי מקצוע 
("מועילים") ולחסרי מקצוע ("בלתי מועילים"). הראשונים קיבלו 300 גרם לחם, והאחרים רק 150 גרם.

בכ"ז באלול תש"ב, 13 בספטמבר 1942, הובלו יהודי סוויניוחי יחד עם כל יהודי גטו לוקאץ' לבורות, וכולם נרצחו.

סוויניוחי שוחררה בידי הצבא האדום בסוף יוני 1944.


עפ"י  פנקס הקהילות  כרך ה'

מרכז מורשת יהדות פולין:

 ילקוט ווהלין י"א אלול  תש"ט  עמ' 31 collection-231


ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון  תשי"ג  עמ' 44  collection-230
המועד האחרון להגשת נושאים לכתיבת עבודות הנצחה - 31 במאי 2017
כתב עת לענייני שואה, תקומה, זכרון והנצחה בהוצאת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל